מאזן הסיכון-תועלת של חיסון הקורונה של פייזר: התמונה המלאה

מאמר זה פורסם במקור באנגלית באתר Brownstone Institute, ומובא כאן בתרגום לעברית. 

החלטתו של מזכיר הבריאות האמריקאי, רוברט פ' קנדי ג'וניור, לסיים את הצהרות החירום שאפשרו ל-FDA להעניק היתרי שימוש חירום למוצרים רפואיים נגד קורונה, מזמינה לבחון מחדש את הראיות שעליהן התבסס המהלך הרגולטורי יוצא הדופן הזה.[1] היתר החירום הראשון שהעניק ה-FDA לחיסון נגד קורונה התבסס על קביעתו כי התועלות הידועות והפוטנציאליות של חיסון פייזר-ביונטק עולות על הסיכונים הידועים והפוטנציאליים שלו. אלא שבדוח הניסוי המכונן, התועלות והסיכונים הללו מעולם לא הועמדו זה מול זה במסגרת כמותית משותפת.

מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. יותר מחמש שנים לאחר מכן, ערכתי בעצמי את ההשוואה הזו. הממצאים היו מפתיעים.

במבט ראשון, נתון היעילות המפורסם של 95% נגד קורונה סימפטומטית, שהוגדרה על פי פרוטוקול המחקר ואומתה בבדיקת מעבדה, נראה מבטיח מאוד. הנתון התבסס על שמונה מקרים בקבוצת החיסון לעומת 162 בקבוצת הפלצבו, בניסוי שבו הוקצו באקראי 43,548 משתתפים. אלא שכאשר בוחנים את הממצא הזה לצד מכלול רחב יותר של תוצאות הנוגעות למשתתפי הניסוי, שהמידע עליהן מפוזר בין המאמר, הנספח המשלים שלו ומסמכי הסקירה של ה-FDA מאותה תקופה, מתקבלת תמונה קלינית שונה במידה ניכרת.

בהתאם לתקופת הספירה שבה משתמשים, בקבוצת החיסון היו 2 עד 8 מקרים פחות של קורונה קשה, ואילו נתוני הבטיחות הצביעו על עודף של 4 עד 101 משתתפים בקטגוריות שונות של אירועים שליליים בעלי משמעות קלינית. אי אפשר להשוות ישירות בין הקטגוריות הללו, וחלקן עשויות לחפוף. למרות זאת, הראיות לא הראו כי התועלות המשמעותיות מבחינה קלינית של החיסון עולות על נזקיו הפוטנציאליים.

הניסוי גם לא הראה שהחיסון הפחית את הנטל הכולל של תסמינים דמויי קורונה, ובוודאי שלא הראה שהוא הפחית את העברת הנגיף מאדם לאדם. וחשוב במיוחד: אין כאן חוכמה שבדיעבד. הראיות הרלוונטיות כבר היו בידי ה-FDA כאשר העניק את היתר החירום.

את הבסיס המלא למסקנה זו אני מציג בניתוח מקיף של הראיות, הזמין כעת כפרה-פרינט.[2] הניתוח מחייב ירידה לפרטים, משום שהנתונים הרלוונטיים מורכבים ומפוזרים בין מסמכים רבים, ויש להביא בחשבון בעת פרשנותם הסתייגויות מתודולוגיות ופרשניות חשובות. הטור הנוכחי לא נועד להחליף את הניתוח המלא, אלא להציג לקהל רחב יותר כמה מן הממצאים המרכזיים שעלו בו ואת משמעותם.

1. מה מדד בעצם נתון היעילות של 95%?

הפער בין נתון היעילות שכיכב בכותרות לבין התמונה הקלינית הכוללת מתחיל כבר בהגדרה המצומצמת של היעילות בניסוי ובתקופת המעקב הקצרה שעליה התבסס הנתון של 95%. הנתון הזה התייחס רק לקורונה סימפטומטית, שהוגדרה על פי פרוטוקול המחקר ואומתה בבדיקת מעבדה, לאורך תקופת מעקב ממוצעת של כ-44 ימים. הניסוי לא בחן הדבקה אסימפטומטית או העברה של הנגיף מאדם לאדם, ומהתיעוד הזמין לציבור ניתן לשחזר בדיקות ל-SARS-CoV-2 עבור לא יותר מ-8.6% מהמשתתפים.

לכן, הניסוי לא יכול היה לקבוע אם החיסון הפחית את הסיכון הכולל להידבק בנגיף או להעביר אותו לאחרים, וגם לא כמה זמן תימשך ההגנה מפני מחלה סימפטומטית.

הפער הזה זכה בהמשך לתשומת לב ציבורית רבה. במהלך שימוע בפרלמנט האירופי הודתה בכירה בפייזר כי לפני שהחיסון יצא לשוק לא נבדקה השפעתו על העברת הנגיף, והסבירה שהחברה נדרשה "לנוע במהירות המדע".[3] אלא שהעובדות שעלו באותו שימוע כבר היו מתועדות לפני תחילת מבצע החיסונים. ההגדרה המצומצמת של מדד היעילות ותקופת המעקב הקצרה היו ברורות מן המידע שפורסם על הניסוי, וה-FDA עצמו ציין במפורש בעת מתן היתר החירום כי אין ראיות ישירות בנוגע להדבקה אסימפטומטית ולהעברת הנגיף.

לעובדות האלה היו השלכות מרחיקות לכת. באותה תקופה הוצגו חובות התחסנות ומערכות של דרכוני חיסון כאמצעים לצמצום העברת הנגיף במרחב הציבורי ולהגנה על אחרים, ובמיוחד על קשישים ואוכלוסיות פגיעות. אלא שלא ניתן היה לבסס את הטענות הללו על הממצא המרכזי של הניסוי, שעסק רק בהגנה קצרת טווח מפני קורונה סימפטומטית שאומתה בבדיקת מעבדה. לכן, הניסוי לא סיפק בסיס ישיר לשימוש בסטטוס ההתחסנות כמדד לסיכון מופחת להעברת הנגיף, ובוודאי שלא להתייחסות לסטטוס הזה כתקף למשך שישה חודשים, כפי שנעשה בחלק ממערכות דרכוני החיסון.

לכן, לא היינו צריכים להיות מופתעים כל כך כאשר התברר לאחר מתן היתר החירום שמחוסנים ממשיכים להידבק במספרים גדולים, ושגלי הדבקה משמעותיים נמשכים גם לאחר שרוב המבוגרים כבר התחסנו. הדעיכה בהגנה מפני הדבקה תועדה עד מהרה גם באופן אמפירי. כך למשל, מחקר ארצי שנערך בקטאר מצא כי היעילות נגד כל הדבקה מתועדת ב-SARS-CoV-2 הייתה זניחה בשבועיים הראשונים, הגיעה לשיא של 77.5% במהלך החודש הראשון לאחר המנה השנייה, ולאחר מכן ירדה בהדרגה.[4]

למרבה הצער, לפער הזה בראיות היו השלכות ממשיות: מדיניות דרכוני החיסון הגבילה את זכויות הפרט והפעילה לחץ ניכר על אנשים לעבור התערבות רפואית חדשה, אף שהראיות שהיו זמינות בעת מתן ההיתר לא הראו שהחיסון מפחית את העברת הנגיף או מגן על אחרים.

2. האם החיסון הפחית את הנטל הכולל של התסמינים?

הניסוי לא הראה שהחיסון מנע הדבקה או העברה של הנגיף. יתרה מכך, הוא אפילו לא הראה שבקרב המשתתפים המחוסנים היו בסך הכול פחות תסמינים דמויי קורונה.

זה אולי נשמע מפתיע. אסביר.

נתון היעילות המפורסם של 95% התבסס על 170 מקרים בלבד של קורונה סימפטומטית שאומתה בבדיקת מעבדה: שמונה בקבוצת החיסון ו-162 בקבוצת הפלצבו. אלא שבנוסף תועדו 3,410 מקרים סימפטומטיים שנחשדו כקורונה אך לא אומתו בבדיקת מעבדה, 1,594 בקבוצת החיסון ו-1,816 בקבוצת הפלצבו. כאשר מביאים בחשבון את המספרים הגדולים בהרבה האלה, הפער בין הקבוצות נראה דרמטי הרבה פחות: בקבוצת החיסון נרשמו רק 12.2% פחות מקרים סימפטומטיים שנחשדו כקורונה.

יתרה מכך, גם את ההבדל הצנוע הזה אי אפשר לפרש, כשלעצמו, כראיה לתועלת נטו מבחינת התסמינים. החיסון עצמו גרם לתסמינים בהיקף משמעותי, ובהם עייפות, כאבי ראש, חום, צמרמורות וכאבי שרירים, אותם סוגי תסמינים שיכולים להידמות לתסמיני קורונה. כאשר מביאים בחשבון גם את התגובות האלה, הפער בולט: אירועים שליליים שהחוקרים העריכו כקשורים להתערבות דווחו אצל 4,484 מקבלי חיסון, לעומת 1,095 מקבלי פלצבו, יותר מפי ארבעה.

לבסוף, ייתכן שגם איתור המקרים לא היה זהה בשתי הקבוצות. במהלך השבוע הראשון לאחר כל זריקה הונחו החוקרים להפעיל שיקול דעת קליני ולהחליט אם תסמינים שחפפו לתגובות הצפויות לחיסון, למשל חום, מצדיקים בדיקת PCR. הדבר יצר סיכון לכך שהסמיות תופר בפועל, וייתכן שבעקבות זאת, חלק מההדבקות המוקדמות בקרב מקבלי החיסון לא אותרו. אמנם מקרים אלה התרחשו מחוץ לחלון הזמן של ניתוח היעילות הראשי, אך הדבקות שהוחמצו עדיין יכלו להשפיע על ההשוואה בהמשך, משום שהן עשויות היו להקנות חסינות קצרת טווח שיוחסה לאחר מכן לחיסון.

כשמביאים את כל אלה בחשבון, ההבדל במספר המקרים החשודים היה קטן יחסית, החיסון עצמו היה כרוך בנטל משמעותי של תסמינים, הייתה חפיפה בין התגובות לחיסון לבין תסמינים דמויי קורונה, וייתכן שמקרי קורונה לא אותרו באופן שווה בשתי הקבוצות. לכן, הניסוי לא הראה שהחיסון הפחית את נטל התסמינים הכולל שחוו המשתתפים.

3. ומה היה מאזן הסיכון־תועלת כשבוחנים מחלה קשה ותמותה?

עם כל הכבוד ליעילות שדווחה נגד קורונה סימפטומטית, ושעליה ערערנו לעיל, השאלה החשובה באמת לפני שמתירים שימוש כה נרחב בחיסון חדש הייתה אם הוא ימנע מספיק מקרים של מחלה קשה ותמותה כדי שהתועלת הזו תעלה על הנזקים החמורים שהוא עלול לגרום. זהו עיקרון בסיסי בקבלת החלטות רפואיות, והוא חשוב אף יותר כיום, לאחר שהתברר שהחיסון אינו מספק הגנה מתמשכת מפני הדבקה.

"על בסיס מכלול הראיות המדעיות הזמינות", הסביר ה-FDA במסמך הסקירה לקראת מתן היתר החירום, "סביר להאמין שחיסון הקורונה של פייזר־ביונטק (BNT162b2) עשוי להיות יעיל במניעת מחלה או מצב חמורים או מסכני חיים שעלולים להיגרם על ידי SARS-CoV-2".[5] קוראים חדי עין אולי יבחינו בשלוש שכבות של הסתייגות בנוגע למידת הוודאות בניסוח הרגולטורי הזה: "סביר", "להאמין" ו"עשוי להיות". אבל מה היו הראיות בפועל? הרי באף אחת משתי קבוצות הניסוי לא התרחש מקרה מוות מקורונה.

חוקרי הניסוי הדגישו כי קורונה קשה התרחשה אצל משתתף אחד בקבוצת החיסון ותשעה בקבוצת הפלצבו, וכינו זאת "ראיה ראשונית להגנה שמקנה החיסון מפני מחלה קשה".[6] אלא שחלק ניכר מההגנה לכאורה נבע ממקרים שהתרחשו עוד לפני שהמשתתפים נחשבו מחוסנים באופן מלא, ובהם מקרים שהתרחשו מוקדם מדי מכדי שניתן יהיה לייחס אותם באופן סביר לחסינות שנוצרה בעקבות החיסון. זו בדיוק הסיבה שאותה תקופה מוקדמת לא נכללה בניתוח היעילות הראשי נגד קורונה סימפטומטית: אילו נכללה בו, נתון היעילות המדווח של 95% היה נמוך במידה ניכרת.

כדי לברר מה קרה בתקופת היעילות שהוגדרה מראש, נאלצתי לפנות למסמכי הסקירה של ה-FDA. שם התמונה הייתה מרשימה הרבה פחות: קורונה קשה התרחשה אצל משתתף אחד בקבוצת החיסון ושלושה בקבוצת הפלצבו, פער של שני מקרים בלבד בקרב יותר מ-43 אלף משתתפים. לא במפתיע, ההבדל הזה לא היה מובהק סטטיסטית.

מה נותר מה־95% כשבוחנים קורונה קשה? בתקופת היעילות שהוגדרה מראש נרשם מקרה אחד בקבוצת החיסון לעומת שלושה בקבוצת הפלצבו. הפער, שני מקרים בלבד, לא היה מובהק סטטיסטית. מתוך מסמך התדרוך של פייזר ל־FDA, דצמבר 2020.

גם המעקב המאוחר יותר, שנמשך שישה חודשים,[7] לא הראה יתרון כלשהו מבחינת תמותה. אם כבר, בתקופה שלאחר הסרת הסמיות עלה אות בטיחות אפשרי שכבר לא ניתן היה לבחון באמצעות השוואה בין קבוצות שהוקצו באקראי.

מבחינת הראיות בלבד, אפשר היה לעצור כאן: הניסוי לא הראה שהחיסון הפחית מחלה קשה או תמותה. אלא שמי שטוען שהמחקר פשוט היה קטן מכדי לזהות תועלות כאלה צריך להתמודד עם שלוש נקודות נוספות:

ראשית, אפילו ההשפעה שנצפתה הייתה זעירה: היה צורך לחסן כ-9,200 בני אדם כדי למנוע מקרה אחד של מחלה קשה במהלך תקופת המעקב הקצרה של הניסוי.

שנית, הניסוי לא הראה שהחיסון הפחית את הסיכון למחלה קשה בקרב משתתפים שכבר נדבקו. השאלה מה קורה לאחר שאדם כבר נדבק נעשתה חשובה במיוחד בהמשך, לאחר שהתברר שהחיסון מספק הגנה מועטה מפני הדבקה, והמוקד עבר לטענה שהוא מגן מפני מחלה קשה, ראו גם את הטורים הקודמים שלי בבראונסטון בנושא.[8,9] אלא שההשוואה הרלוונטית לא סיפקה ראיה ברורה להגנה כזו. למעשה, בתקופת היעילות שהוגדרה מראש, המגמה הייתה הפוכה.

לבסוף, את הטענה שהמדגם היה קטן מדי יש להחיל באופן סימטרי גם על הנזקים הפוטנציאליים. אם מדגם גדול יותר עשוי היה להפוך תועלת קטנה למובהקת סטטיסטית, הוא עשוי היה גם להפוך את הפערים שנצפו בנתוני הבטיחות למובהקים.

ומה הראו נתוני הבטיחות?

כאן, הפערים המספריים הצביעו בכיוון ההפוך. בהשוואה לקבוצת הפלצבו, בקבוצת החיסון היו ארבעה משתתפים נוספים עם אירועים שליליים רציניים שהחוקרים העריכו כקשורים להתערבות, שבעה משתתפים נוספים עם אירועים קשורים שהובילו לפרישה מהניסוי, 15 משתתפים נוספים עם אירועים שליליים רציניים לאורך כל תקופת הדיווח, 22 משתתפים נוספים עם אירועים שליליים רציניים במהלך חלון הבטיחות שהוגדר מראש, ו-101 משתתפים נוספים עם אירועים שליליים חמורים.

מבין הפערים האלה, ההשוואה בחלון הבטיחות שהוגדר מראש חשובה במיוחד: 103 מקבלי חיסון חוו אירועים שליליים רציניים, לעומת 81 מקבלי פלצבו. אלא שהנתונים האלה לא הופיעו במאמר המרכזי על הניסוי וגם לא בנספח המשלים שלו. הם הופיעו רק בטבלה 23, בעמוד 87 מתוך 92 עמודים, [10] במסמך שהגישה פייזר ל-FDA. 

4. מה יכול הניסוי ללמד אותנו על מצב החירום עצמו?

את ממצאי הבטיחות האלה יש לבחון גם בהקשר הרחב יותר שבו ניתן לחיסון היתר החירום. ניסוי קליני אקראי אינו יכול לקבוע אם אכן התקיים מצב חירום בבריאות הציבור, וגם אינו יכול למדוד את חומרתה הכוללת של מגפה. אבל אם מבקשים להסתמך על ממצאי הניסוי כדי לקבל החלטות הנוגעות לציבור הרחב, אוכלוסיית המחקר צריכה לספק בסיס ממשי להכללת הממצאים על הציבור הרחב. בתוך אוכלוסיית הניסוי עצמה אפשר אפוא לשאול: מה היה משקלה של קורונה קשה בהשוואה לנטל הרחב יותר של תחלואה קשה שנצפה במהלך המעקב?

בשתי הקבוצות יחד, 379 משתתפים חוו לפחות אירוע שלילי חמור אחד ו-237 חוו לפחות אירוע שלילי רציני אחד, בעוד שלאחר המנה הראשונה דווחו רק עשרה מקרים של קורונה קשה. כמה מן המקרים הללו סווגו כקשים אך ורק בשל ערכי ריווי חמצן גבוליים. הקטגוריות הללו עשויות לחפוף ואי אפשר להתייחס אליהן כשוות ערך מבחינה קלינית. ובכל זאת, בקרב אוכלוסיית הניסוי, שהייתה בריאה ברובה, מקרי הקורונה הקשה היו רק חלק קטן מן הנטל הרחב יותר של תחלואה קשה שנצפה במהלך המעקב.

אין בכך כדי לשלול את חומרתה של המגפה או את עצם קיומו של מצב חירום אמיתי בבריאות הציבור. עם זאת, הדבר מחייב להיזהר מסוג של "ראיית מנהרה" בבריאות הציבור, שבה מחלה אחת מבודדת מן התמונה הרחבה של התחלואה האנושית וגוברת על כל שיקול אחר. לראיית מנהרה כזו עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת, במיוחד כאשר היא מובילה לצעדים גורפים כמו סגרים, בידוד ממושך והשבתת החיים החברתיים והכלכליים.

מסקנות: השוואת הסיכון-תועלת שהניסוי מעולם לא ערך

מצב החירום עשוי להסביר מדוע הרגולטורים היו מוכנים לפעול במהירות למרות אי-הוודאות. אבל הוא אינו עונה על השאלה המרכזית שהייתה אמורה לעמוד בבסיס מתן היתר החירום: האם הניסוי המכונן הראה שהתועלות המשמעותיות מבחינה קלינית של החיסון עולות על נזקיו הפוטנציאליים?

הניתוח הנוכחי מצייר תמונת סיכון-תועלת שנוטה הרבה פחות לטובת החיסון מכפי שהשתמע מנתון היעילות של 95% שכיכב בכותרות. כפי שצוין בתחילת המאמר, בהתאם לתקופת הספירה שבה משתמשים, בקבוצת החיסון היו 2 עד 8 מקרים פחות של קורונה קשה, ואילו נתוני הבטיחות הצביעו על עודף של 4 עד 101 משתתפים בקטגוריות שונות של אירועים שליליים בעלי משמעות קלינית. הקטגוריות הללו אינן שקולות זו לזו, חלקן עשויות לחפוף, ואי אפשר פשוט לחבר ביניהן או להשוות אותן אחת לאחת.

ואף על פי כן, קשה ליישב את התמונה הכמותית הכוללת עם מאזן שנוטה בבירור לטובת החיסון. זו ההשוואה שדוח הניסוי המקורי מעולם לא הציג.

יש שיטענו שניסוי גדול יותר היה מזהה תועלות שהניסוי הזה היה קטן מכדי לבסס. אי אפשר לשלול את האפשרות הזאת, אבל צריך להחיל את אותו היגיון באופן סימטרי. אם אי-הוודאות בצד היעילות נזקפת כתועלת פוטנציאלית, יש להתייחס גם לעודפים המספריים שנצפו בצד הבטיחות ושטרם ניתן לקבוע את משמעותם כאל סיכונים פוטנציאליים.

מאותו טעם, אי אפשר לגזור באופן לגיטימי מן התוצאה הראשית של הניסוי לבדה טענה שלפיה החיסונים הצילו מיליוני חיים. על סמך הראיות שנצפו בפועל, הניסוי לא סיפק בסיס אמפירי שממנו ניתן להסיק כי המאזן הקליני הכולל נטה לטובת החיסון.

חשוב במיוחד להדגיש שהמסקנה הזו אינה מבוססת על חוכמה שבדיעבד. היא עולה משחזור הראיות שהיו זמינות כאשר ניתן היתר החירום הראשון, ראיות שהיו מפוזרות בין המאמר על הניסוי, הנספח המשלים שלו ומסמכי הסקירה של ה-FDA, אך מעולם לא רוכזו יחד במסגרת כמותית משותפת.

יותר מחמש שנים לאחר מכן, בחינה מחודשת של הראיות האלה חיונית אם ברצוננו להימנע מחזרה על אותן טעויות כאשר יגיע מצב החירום הבא בבריאות הציבור. מצב חירום עשוי להצדיק פעולה מהירה בתנאים של אי־ודאות, אבל הוא אינו יכול להצדיק מצב שבו מייחסים משקל רב לתועלות שאינן ודאיות, ובה בעת ממעיטים במשקלם של נזקים שאינם ודאיים.

תודות המחבר

יעקב אופיר מודה לד"ר יפה שיר-רז ולד"ר שי זקוב על עזרתם באיתור החומרים הנוגעים לניסוי ובהתמצאות בהם, לרבות מסמכי ה-FDA הרלוונטיים, ועל הדיונים המעמיקים עמם בפרשנות הראיות.

ההערכה המחודשת הנוכחית נשענת גם על ניתוחים ביקורתיים קודמים של הניסוי המכונן, למשל מקורות 11 עד 16. עבודות אלה בחנו היבטים משלימים של הראיות, ובהם פרשנות ממצאי היעילות והיקף תחולתם הקלינית, ההבחנה בין השפעות יחסיות למוחלטות, וכן ממצאי הבטיחות והתמותה, ותרמו לגיבוש הניתוח הנוכחי.

מקורות

1. HHS secretary Kennedy signs COVID-19 emergency use authorization declaration terminations. https://www.hhs.gov/press-room/hhs-ends-covid-19-emergency-use-authorizations.html. Updated 2026. Accessed Jul 7, 2026.

2. Ophir Y. A comprehensive reassessment of the risk-benefit balance in the pivotal Pfizer-BioNTech COVID-19 vaccine trial. 2026:1–42. https://www.researchgate.net/publication/410683450_A_Comprehensive_Reassessment_of_the_Risk-Benefit_Balance_in_the_Pivotal_Pfizer-BioNTech_COVID-19_Vaccine_Trial. doi: 10.13140/RG.2.2.19594.84169.

3. Chung F. Pfizer did not know whether covid vaccine stopped transmission before rollout, executive admits. news.com.au. 2022. . Accessed August 7, 2025.

4. Chemaitelly H, Tang P, Hasan MR, et al. Waning of BNT162b2 vaccine protection against SARS-CoV-2 infection in Qatar. N Engl J Med. 2021;385(24):e83. https://www.nejm.org/doi/full/10.1056/NEJMoa2114114.

5. FDA. Emergency use authorization for Pfizer-BioNTech COVID-19 vaccine: Review memorandum. US Food and Drug Administration (FDA). 2020. https://www.fda.gov/media/144416/download. Accessed December 19, 2025.

6. Polack FP, Thomas SJ, Kitchin N, et al. Safety and efficacy of the BNT162b2 mRNA covid-19 vaccine. New England Journal of Medicine. 2020;383(27):2603–2615. https://www.nejm.org/doi/full/10.1056/NEJMoa2034577. Accessed Jun 29, 2025. doi: 10.1056/NEJMoa2034577.

7. Thomas SJ, Moreira ED, Kitchin N, et al. Safety and efficacy of the BNT162b2 mRNA covid-19 vaccine through 6 months. N Engl J Med. 2021;385(19):1761–1773. https://doi.org/10.1056/NEJMoa2110345. doi: 10.1056/NEJMoa2110345.

8. Ophir Y. Did covid vaccines really save millions? Brownstone Journal. 2025. https://brownstone.org/articles/did-covid-vaccines-really-save-millions/. Accessed Sep 6, 2025.

9. Ophir Y. The final brick in the vaccine efficacy narrative. Brownstone Journal. 2023. https://brownstone.org/articles/final-brick-vaccine-efficacy-narrative/. Accessed Jun 20, 2025.

10. Pfizer-BioNTech. Pfizer-BioNTech COVID-19 vaccine (BNT162, PF-07302048): Vaccines and related biological products advisory committee (VRBPAC) briefing document (meeting date: December 10, 2020). U.S. Food and Drug Administration (FDA). 2020. https://www.fda.gov/media/144246/download. Accessed Feb 4, 2026.

11. Doshi P, Godlee F, Abbasi K. Covid-19 vaccines and treatments: We must have raw data, now. BMJ. 2022;376:o102. https://www.bmj.com/content/376/bmj.o102. Accessed Sep 18, 2025. doi: 10.1136/bmj.o102.

12. Fraiman J, Erviti J, Jones M, et al. Serious adverse events of special interest following mRNA COVID-19 vaccination in randomized trials in adults. Vaccine. 2022;40(40):5798–5805. https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0264410X22010283. doi: 10.1016/j.vaccine.2022.08.036.

13. Doshi P. Will covid-19 vaccines save lives? current trials aren’t designed to tell us. BMJ. 2020;371:m4037. http://www.bmj.com/content/371/bmj.m4037.abstract. Accessed August 7, 2025. doi: 10.1136/bmj.m4037.

14. Olliaro P, Torreele E, Vaillant M. COVID-19 vaccine efficacy and effectiveness—the elephant (not) in the room. The Lancet Microbe. 2021;2(7):e279–e280. https://www.thelancet.com/journals/lanmic/article/PIIS2666-52472100069-0/fulltext. Accessed Jul 15, 2026. doi: 10.1016/S2666-5247(21)00069-0.

15. Benn CS, Schaltz-Buchholzer F, Nielsen S, Netea MG, Aaby P. Randomised clinical trials of COVID-19 vaccines: Do adenovirus-vector vaccines have beneficial non-specific effects? Iscience. 2023;26(5). doi: 10.1016/j.isci.2023.106733.

16. Zakov S. Pfizer’s covid-19 vaccine clinical trial review. 2022. https://pandata.org/covid-19-vaccine-trial-review/. Accessed Jun 9, 2025.