משרד המשפטים האמריקאי הגיש כתב אישום חמור נגד יועצו הבכיר של פאוצ'י: האם פאוצ'י עצמו הוא הבא בתור?

 "נ.ב. שכחתי לומר שאין מה לדאוג מבקשות חופש מידע. אני יכול לשלוח דברים לטוני לג'ימייל הפרטי שלו... הוא חכם מדי מכדי לתת לעמיתים לשלוח לו דברים שעלולים לגרום לבעיות"

כך כתב ד"ר דייוויד מורנס, מי שהיה במשך שנים מבכירי המכון הלאומי לאלרגיה ומחלות מידבקות, ואחד האנשים הקרובים ביותר לד"ר אנתוני פאוצ’י, בהתכתבות פנימית שנחשפה במסגרת חקירות הקונגרס. המשפט הקצר והכמעט אגבי הזה מצביע על דפוס רחב הרבה יותר: דרכי הפעולה במעגל המקצועי הקרוב ביותר לפאוצ’י במהלך תקופת הקורונה, הטקטיקות שבאמצעותן עוצב המסגור של המידע שהוצג לציבור, והאופן שבו מידע רגיש נותב במכוון מחוץ לערוצים הרשמיים.

מורנס, 78, פעל בלב הממסד המדעי-ממשלתי האמריקאי, והיה עוזרו הוותיק והנאמן של פאוצ'י. במשך קרוב ל-25 שנה הוא עבד במכון הלאומי לאלרגיה ולמחלות מידבקות, שהוא אחד מהגופים הפועלים תחת ה-NIH – המכונים הלאומיים לבריאות בארצות הברית. כאשר אדם בעמדה כזו מתאר העברת מידע לערוצים הפרטיים של פאוצ'י כדי להימנע מבקשות חופש מידע, קשה להתייחס לכך כאל מקרה נקודתי. השאלה היא עד לאן זה מגיע.

לפני יומיים הודיע משרד המשפטים האמריקאי כי הוגש כתב אישום נגד מורנס. לפי כתב האישום, הוא מואשם בין היתר בקשירת "קשר נגד ארצות הברית; השמדה, שינוי או זיוף של רשומות במסגרת חקירות פדרליות; הסתרה, הסרה או השחתה של מסמכים; וסיוע ועידוד לביצוע עבירות", במסגרת חקירות הקשורות למגפת הקורונה. העונש המירבי שהוא עלול לעמוד בפניו הוא עד 51 שנות מאסר.

ההתפתחות הדרמטית הזו מחזירה לקדמת הבמה את הקריאות בוושינגטון להעמיד לדין את פאוצ'י עצמו, בגין טענות כי שיקר לקונגרס תחת שבועה לגבי מימון מחקרי gain-of-function –ניסויים מסוכנים שמטרתם להגביר את יכולת ההדבקה והקטלניות של נגיפים, ואשר עומדים במרכז המחלוקת סביב האפשרות שמקור המגיפה בדליפת מעבדה. 

כל זה קורה כאשר חלון הזמן להגשת כתב אישום בגין עדות שקר לקונגרס הולך ונסגר – נותרו רק שבועיים עד למועד החוקי האחרון, ב-11 במאי, להגשת כתב אישום נגד פאוצ'י. חברי קונגרס, בהם ננסי מייס והסנאטור ראנד פול, טוענים כי פאוצ'י נושא באחריות המרכזית, וכי יש להביאו לדין.

הפרסום ב-Lancet שימש לסגירת הדיון המדעי

כתב האישום נגד מורנס מתמקד במעשים קונקרטיים – השמדת מסמכים, הסתרת מידע וניהול תקשורת מחוץ לערוצים רשמיים. אבל קשה לנתק אותם מההקשר הרחב יותר שבו התרחשו, וממערכת הקשרים שבתוכה הוא פעל, ובראשה הקשר עם EcoHealth Alliance ועם העומד בראשו פיטר דאסזאק.

EcoHealth, ארגון בינלאומי של מדענים שמטהו ממוקם בניו יורק, שימש במשך שנים כצינור למימון מחקרי ה-gain-of-function, ובמקביל מילא תפקיד מרכזי בעיצוב השיח סביב מקור הנגיף ובדיכוי הטענות שלפיהן מקור הנגיף הוא במעבדה בווהאן. חוקרים מהארגון פעלו ביחד עם חוקרים סינים לשינוי נגיפי קורונה שמקורם בעטלפים במעבדות בווהאן ולהגברת יכולת ההדבקה שלהם.

בלב המהלך הזה עמד מכתב שפורסם בפברואר 2020 בכתב העת Lancet. המכתב, שעליו חתמו מדענים בכירים, הגדיר את האפשרות שמקור הנגיף הוא בדליפת מעבדה כ"תיאוריית קונספירציה", ואף גינה חוקרים שהעלו אותה.

בהמשך התברר כי פיטר דאסזאק היה אחד ממחברי המכתב והיה מעורב מרכזי ביוזמה ובניסוח שלו – מבלי לחשוף את קשריו הישירים למחקרים ולמעבדה בווהאן. תחקיר שפרסם הטלגרף הבריטי בספטמבר 2021 חשף כי ל-26 מתוך 27 המדענים שחתמו על המכתב היו קשרים עם חוקרים ממעבדת ווהאן, כעמיתים או כמממנים.

בעקבות החשיפה נאלץ עורך ה-Lancet ד"ר ריצ'ארד הורטון להודות בכך כי ידע זמן רב על קשריו של ד"ר דאסזאק יש עם מעבדת ווהאן. אלא שההודאה שלו הגיעה מאוחר מדי, ואת מסמך ניגודי העניינים הוא פרסם רק 16 חודשים אחרי פרסום "מסמך המדענים". כמה מחברי הפרלמנט, בשימוע שבמסגרתו השמיע ד"ר הורטון את הודאתו זעמו ואמרו כבר אז שהפרסום של ניגודי העניינים ביוני 2021 היה "מעט מדי ומאוחר מדי", וכי המכתב של דאסזאק ועמיתיו שימש למעשה "לסגירת הדיון המדעי" בנושא מקור הנגיף.

המכתב ב- Lancet לא היה עוד פרסום אקדמי. הוא הפך למסמך יסוד שקבע את גבולות הדיון, השפיע על מדיניות הקורונה בארה"ב ובכל העולם, וגם ניקה בפועל את הגורמים המעורבים, בהם ה-NIAID וה-NIH מאחריות. אלא שמאחורי הקלעים התמונה הייתה שונה. מתכתובות פנימיות שנחשפו בהמשך עולה כי כבר בתחילת פברואר 2020 התקיים דיון סגור בין מדענים בכירים, בהם גם אנתוני פאוצ'י, ראש ה-NIH דאז פרנסיס קולינס, וסר ג'רמי פארר, מי ששימש כיועץ מדעי בכיר לממשלת בריטניה. בחילופי האימיילים עלו חששות ממשיים באשר לאפשרות שמקור הנגיף אינו טבעי.

כך, במייל ששלח פארר ב־2 בפברואר 2020 לפאוצ’י ולקולינס, הוא כתב כי אחד החוקרים הבכירים בתחום, פרופ’ מייק פרזן, "מוטרד מאתר הבקע־פורין ומתקשה להסביר זאת כאירוע מחוץ למעבדה", והוסיף כי להערכתו מדובר בסבירות של "70:30 או 60:40" לטובת מקור שאינו טבעי. גם חוקרים נוספים שהיו שותפים לדיון ציינו כי מאפיינים מסוימים של הנגיף אינם מתיישבים בקלות עם תהליך אבולוציוני רגיל.

אלא שבתוך ימים ספורים חל מהפך. חלק מהמשתתפים בדיון, בהם גם פארר עצמו, היו מעורבים בהמשך בניסוחים שהציגו כלפי חוץ עמדה אחידה יותר. כעבור כשבועיים בלבד, חלקם כבר חתמו על המכתב ב-Lancet, שהציג את האפשרות של דליפת מעבדה כ"תיאוריית קונספירציה" וקרא להוקיעה.

למכתב הזה, ולקונצנזוס שהוא הציג לציבור, לרופאים ולקובעי המדיניות, היו השלכות משמעותיות. הוא לא רק קבע את הכיוון המחקרי, אלא גם סימן גבול ברור למה ייחשב לגיטימי בשיח המדעי והציבורי.

במשך שש שנים תהו רבים מדוע היה כה חשוב עבור פאוצ'י ועמיתיו, בהם גם גורמים במערכות הביטחון הלאומי, לפעול בנחישות כדי לדחוק את האפשרות של דליפת מעבדה – עד כדי קידום מסמך מדעי שהציג עמדה חד-משמעית, בזמן שבדיונים הפנימיים עצמם הועלו ספקות משמעותיים? ההסבר שכעת נראה סביר ביותר, הוא רצון להימנע מחשיפה של המעורבות במימון המחקרים המסוכנים ומהשלכותיה.

המתכון המדעי ליצירת סארס-קוב-2 במעבדה

EcoHealth Alliance  עומד כבר כמה שנים במרכזן של חקירות מתמשכות בקונגרס ובסנאט בארצות הברית. זאת, לאחר שנחשף כי הוא שימש כצינור מרכזי להעברת מימון פדרלי אמריקאי למעבדת ווהאן, לצורך מחקרי gain-of-function – תפקיד שהארגון המשיך למלא גם לאחר שבארצות הברית הוחלט ב־2014 לעצור את המימון למחקרים מסוג זה.

במקביל להעברת הכספים, פיטר דאסזאק והארגון שלו היו מעורבים ישירות בפעילות מחקרית אינטנסיבית עם המכון הווירולוגי בווהאן ועם פרופ' שי זהנגלי, מי שכונתה "אשת העטלף" והובילה את מחקרי ה־gain-of-function  על נגיפי עטלפים במעבדה.

ב-2018 הגיש דאסזאק בקשה למענק מחקר בהיקף של כ-4 מיליון דולר לסוכנות לפרויקטים מתקדמים של משרד ההגנה (DARPA). כותרת ההצעה הייתה: "פרויקט DEFUSE: נטרול האיום של נגיף קורונה ממקור-עטלף".

על פי הצעת המחקר, החוקרים ביקשו לבודד נגיפי קורונה מעטלפים שנאספו בדרום סין על ידי מכון ווהאן לווירולוגיה, לבצע בהם שינויים גנטיים ולבחון את יכולתם להדביק תאים אנושיים. לצד דסזאק היו חתומים על כתב הבקשה שי זהנגלי, לינפה וואנג, מדענית סינית שעבדה אף היא במעבדת ווהאן, וראלף באריק, חוקר מחלות מידבקות ותיק מאוניברסיטת צפון קליפורניה, שגם הוא עבד בשיתוף עם זהנגלי במעבדת ווהאן.

הצעת המחקר הזו, טען ד"ר לורנס סלין, קולונל (מיל.) בצבא ארצות הברית ומומחה למחקר רפואי ול-IT, היא למעשה, "המתכון המדעי בפועל ליצירת סארס-קוב-2 במעבדה". יותר מזה, הוא טוען, "ההצעה נראית כמו 'וידוי', שבו המחברים מביעים את כוונתם ליצור באופן מלאכותי וירוס קורונה חדשני שהינו מידבק מאוד לבני אדם, בדיוק כמו הסארס-קוב-2".

הבקשה נדחתה בסופו של דבר על ידי DARPA, בעיקר בשל העובדה שהיא כללה ניסויי Gain-of-Function והסיכונים הפוטנציאליים הכרוכים בהם, ומכיוון שלמחקר היה פוטנציאל ברור ל"שימוש כפול" (DURC - Dual Use Research of Concern) – מחקרים שעלולים לשמש גם לרעה באופן שיאיים על בריאות הציבור, על הסביבה או על הביטחון הלאומי. יתירה מכך, על פי מכתב הדחייה של DARPA, ההצעה אף לא הזכירה או העריכה את הסיכונים מביצוע מחקרי Gain-of-Function, או הציגה תוכנית להפחתת הסיכונים הנובעים מהם.

השאלה שנותרה פתוחה היא מה קרה לאחר מכן. האם המחקר אכן נעצר, או שמצא מקורות מימון אחרים. על פי חלק מהחוקרים שבחנו את המסמכים, האפשרות השנייה אינה מופרכת, במיוחד לנוכח היקף שיתופי הפעולה והקשרים שנבנו לאורך השנים.

"התעלולים שמאחורי הקלעים"

האישומים נגד מורנס חמורים ביותר. "ד"ר מורנס ושותפיו לקשר הסתירו מידע וזייפו רשומות במכוון, בניסיון להשתיק תיאוריות חלופיות לגבי מקורו של נגיף הקורונה. פקידים בממשל מחויבים לספק לציבור מידע אמין ומבוסס – לא לקדם אג'נדות אישיות או אידיאולוגיות."

אבל לא מדובר רק באג'נדות אישיות או אידיאולוגיות. תכתובות הדו"אל שנחשפו באמצעות בקשות חופש מידע וחקירות הקונגרס מצביעות על מערכת היחסים הקרובה של מורנס עם EcoHealth ועם פיטר דאסזאק, שבמסגרתה הובטחו לו טובות הנאה קונקרטיות.

כך למשל, במיילים שהושגו באמצעות בקשות חופש מידע מתועדות הבטחות לאספקת יין עבור "התעלולים שמאחורי הקלעים", ואף סידורים למשלוח לביתו. לצד זאת הוזכרו גם הטבות נוספות בעלות ערך – כולל ארוחות במסעדות יוקרה בפריז, ניו יורק וושינגטון.

במקביל ל"תעלולים מאחורי הקלעים" – ההסתרה והמחיקה של מידע, עקיפת חוק חופש המידע וניהול מידע מחוץ לערוצים הרשמיים, מורנס גם היה חלק מהזירה הפומבית שבה נוסחו המסרים המדעיים לציבור. במסגרת זו, הוא היה שותף פעיל ביחד עם פאוצ'י לעיצוב הנרטיב על חיסוני הקורונה. גם כשכבר היה ברור שהחיסונים אינם מונעים הדבקה – הטענה ששימשה כבסיס למנדט החיסונים, הם הציגו את הנרטיב החדש, שלפיו הם מגינים מפני מחלה קשה.

במאמר פרספקטיבה שפרסמו מורנס, פאוצ'י ומחברים נוספים ב-NEJM בסוף 2021, הם כתבו כי אף שחיסוני הקורונה חשובים, "יעילותם דועכת עם הזמן", וכי הם "לא הצליחו למנוע הדבקות חודרות, ואף איפשרו העברה לאנשים אחרים". אבל הקביעה הזו לא הוצגה כהודאה בטעות או כתיקון של הנחה שהתבררה כשגויה – אלא כהעתקה של מוקד הדיון – ממניעת הדבקה למניעת מחלה קשה.  

כך, הטענה שהשמיעו בכירים כמו פאוצ'י ורושל וולנסקי, ושעליהן נשענו צעדי מדיניות רחבים – שמי שמתחסן אינו מדביק ואינו מסכן אחרים – נותרה ברקע, מבלי להיבחן מחדש באופן פומבי. המעבר הוצג כהתפתחות טבעית של הידע, לא כשינוי שמערער את ההצדקה המקורית לצעדים שננקטו.

במאמר קראו מורנס ופאוצ'י גם להרחיב את המחקר לעבר פיתוח חיסונים "אוניברסליים" נגד כלל נגיפי הקורונה – צעד שמסמן מעבר מתגובה למגפה ספציפית לתפיסה רחבה יותר של התמודדות עתידית עם נגיפים מסוג זה. הדגש על הכיוון הזה הופיע לא רק בטקסט עצמו, אלא גם בראיון עם מורנס שנלווה למאמר.

כמה חודשים לפני פרסום המאמר ב-NEJM, באוגוסט 2020, פרסמו מורנס ופאוצ'י מאמר משותף בכתב העת CELL, שבו הציגו תפיסה רחבה יותר של מגפות כבעיה הנובעת מאופן החיים המודרני. בין היתר, הם קראו ל"חיים בהרמוניה גדולה יותר עם הטבע", והעלו אפשרות של שינויים רדיקליים בדפוסי ההתנהגות האנושיים ובתשתיות החיים, מערים ועד מקומות עבודה ומערכות מים.

המאמר אומנם אינו עוסק ישירות במדיניות הסגרים, אך הוא פורסם בזמן שבו פאוצ'י עצמו קידם סגרים וצעדים מרחיקי לכת, שנשענו על אותה תפיסה של התערבות רחבה בהתנהגות האנושית.

מה עמד מאחורי המאמר, ועד כמה המסגרת שהוא מציג – הקוראת לשינויים רחבים באורח החיים האנושי – שימשה כהסבר תיאורטי בלבד, או גם תרמה להצדקת צעדי המדיניות מרחיקי הלכת שננקטו באותה תקופה? שאלה חשובה לא פחות היא האם מסגור זה שימש כאמצעי להסטת מוקד הדיון משאלות קונקרטיות על מקור הנגיף והאחריות למימון מחקרי ה-Gain-of-function – למסגור המגיפה כחלק מתופעה רחבה יותר הנובעת מאופן החיים המודרני?

"אם מישהו כאן משקר, אדוני הסנאטור, זה אתה!"

פאוצ'י עצמו הכחיש שוב ושוב כי המכון שבראשו עמד מימן מחקרי gain-of-function במעבדת ווהאן. בשימוע שנערך בסנאט, כאשר נשאל על המחקר המשותף של EcoHealth עם מעבדת ווהאן, הוא השיב כי "ה-NIH לא מימן מעולם ואינו מממן מחקר כזה".

העימות עם הסנאטור ראנד פול הפך לאחד הרגעים הזכורים של התקופה. בשימוע נוסף, ב־20 ביולי 2021, חזר פאוצ'י על עמדתו והצהיר: "אינני חוזר בי מהצהרה זו", ולאחר מכן הטיח בפול: "אם מישהו כאן משקר, אדוני הסנאטור, זה אתה!"

במהלך המגפה טיפח פאוצ'י דימוי של סמכות מדעית כמעט בלתי מעורערת, עד כדי כך שטען כי ביקורת עליו שקולה לביקורת על המדע עצמו. העימותים הפומביים זכו אמנם לסיקור תקשורתי נרחב, אך לא פעם לוו גם בגלי תמיכה ציבורית כלפיו.

אלא שבהמשך החלו להיחשף מסמכים שהקשו להתיישב עם ההכחשה הנחרצת הזו. בסוף 2021 פרסם The Intercept  מסמכים שהתקבלו במסגרת בקשות חופש מידע, ומהם עלה כי EcoHealth Alliance השתמש במענקים מסוכנותו של פאוצ'י כדי לממן ניסויים במעבדת ווהאן, שבהם שונו נגיפי קורונה של עטלפים ונבחנה יכולתם להדביק תאים אנושיים.

על פי המסמכים, המחקרים הראו כי הנגיפים שעברו שינוי הפכו מידבקים יותר באופן משמעותי בעכברים "מואנשים". בדיווחים שהגישו החוקרים צוין כי "תוצאות אלו מדגימות פתוגניות משתנה של נגיפי SARSr-CoV  עם חלבוני spike שונים בעכברים מואנשים".

בעקבות חשיפת המסמכים צייץ סנטור ראנד בחשבון הטוויטר שלו: "הפתעה הפתעה – פאוצ'י שיקר שוב. צדקתי לגבי העובדה שהסוכנות שלו מימנה את מחקרי נגיף הקורונה החדש בווהאן".

רשומות נוספות הראו כי כבר ב־2014 העניק המכון הלאומי לאלרגיה ולמחלות מדבקות, שבראשו עמד פאוצ'י, מענק בהיקף של 3.1 מיליון דולר ל-EcoHealth לצורך מחקר רב־שנתי על נגיפי קורונה בעטלפים, מתוכם הועברו כ-750 אלף דולר למכון הווירולוגי בווהאן.

הפער בין ההצהרות הפומביות לבין המידע שנחשף במסמכים הפך לבולט עוד יותר כאשר בשנת 2024 הודה סגן מנהל ה-NIH ד"ר לורנס טאבק בשימוע בבית הנבחרים כי ממשלת ארצות הברית אכן מימנה מחקרי gain-of-function בווהאן. כאשר נשאל ישירות האם ה-NIH מימן מחקר כזה דרך EcoHealth, השיב: "זה תלוי בהגדרה שלך למחקר כזה. אם מדובר במובן הכללי – אז כן, מימנו".

 האם פאוצ'י הבא בתור?

האם החקירה תיעצר אצל דיוויד מורנס, או תגיע גם אל אנתוני פאוצ'י עצמו? השאלה הזו נמצאת כעת במוקד הדיון, והיא כבר חורגת הרבה מעבר למערכת הפוליטית ומתפשטת לזירה הציבורית ולרשתות החברתיות, עד כדי כך שאפילו בפלטפורמות הימורים כמו Polymarket כבר מהמרים על הסיכוי שפאוצ'י יועמד לדין.

אבל הדרך לשם אינה פשוטה. האתגר הראשון הוא הזמן. כאמור, ב-11 במאי ייסגר חלון ההתיישנות בן חמש השנים להגשת כתב אישום נגד פאוצ'י בגין עדות שקר לקונגרס והמעורבות שלו במימון מחקרים רגישים. המשמעות היא שמדובר כעת במרוץ נגד השעון – לא רק פוליטי, אלא משפטי.

במקביל, גובר הלחץ על משרד המשפטים לפעול. הסנאטור ראנד פול, שהיה בין הדמויות המרכזיות בעימותים הפומביים עם פאוצ'י בשימועי הסנאט,  טוען כי לא מדובר רק בעדות שקר, אלא גם בעבירות אפשריות של השמדת מסמכים והכוונת אחרים לעשות כן – עבירות שעומדות בלב כתב האישום נגד מורנס. חברת הקונגרס ננסי מייס הבהירה כי כתב האישום נגד מורנס אינו יכול להיות סוף הפרשה, אלא להיפך, נקודת פתיחה. האחריות, לדבריה, אינה יכולה להיעצר ביועץ הבכיר, אלא צריכה להגיע אל מי שעמד בראש המערכת – פאוצ'י עצמו.

הלחץ להעמיד את פאוצ'י לדין מגיע גם מחוץ לקונגרס. "99% מהציבור אינו יודע מי זה מורנס", אמר מייק האוול, נשיא ארגון Oversight Project. "זה פאוצ'י שהם יאשימו באחד האסונות הממשלתיים החמורים ביותר בהיסטוריה של אמריקה, ולכן המבחן הוא פאוצ'י. כתב האישום נגד מורנס הוא מצוין, ואנחנו מברכים עליו, אבל יש הרבה אנשים שרוצים לראות את פאוצ'י נושא באחריות לנזק שגרם".

האוול, שארגונו אף ניסח טיוטת כתב אישום נגד מורנס בשנה שעברה, סבור כי פעולותיו של מורנס היו קשורות קשר הדוק לממונה עליו. "[פאוצ'י] שיקר באופן שיטתי לגבי אחד האירועים המזיקים ביותר בהיסטוריה האמריקאית, ועמד מאחורי טיוח רחב היקף של גורמי מפתח", הוא אמר. 

גם בזירה הציבורית עולות טענות דומות. עורך הדין והחוקר הנס מהנקה טען כי המועד הקריטי מבחינת פאוצ’י עשוי להיות 2014 - השנה שבה, לדבריו, נמשך המימון למחקרי gain-of-function דרך EcoHealth, למרות ההקפאה הרשמית. לדבריו, מדובר באחת הנקודות הרגישות ביותר מבחינת חשיפה משפטית.

אבל גם אם הלחץ הפוליטי יוביל למהלך כזה, עדיין נשאלת השאלה האם זה בכלל אפשרי. ביומו המלא האחרון בתפקיד, העניק הנשיא לשעבר ג'ו ביידן לפאוצ'י חנינה רחבה במיוחד, עבור "כל עבירה" החל משנת 2014. ניסוח כזה, המתייחס לתקופה שלמה ולא לעבירה ספציפית, חריג גם במונחים אמריקאיים.

כתב החנינה שהעניק ביידן לפאוצ'י

תוקפה של החנינה הזו עומד כעת במרכזה של מחלוקת משפטית ופוליטית. טראמפ טען כי חנינות שנחתמו באמצעות חתימה אוטומטית אינן תקפות, והצהיר כי בכוונתו לבחון את מצבו של פאוצ'י.

טראמפ אף הרחיק לכת וטען כי מצבו המנטלי של ביידן בתקופה הרלוונטית היה ירוד עד כדי כך שלא היה מסוגל לאשר חנינות מסוג זה, או לחלופין כי הן נחתמו על ידי אנשי צוותו ללא ידיעתו – טענה שמכוונת ישירות לליבת התוקף המשפטי של החנינות. ביידן, מצדו, אמר בראיון ל־New York Times  כי היה מודע להן.

במקביל, רפובליקנים מצביעים על התובע הכללי, טוד בלאנש, כמי שעשוי להידרש להכרעה בנושא. ראנד פול הציע מסלול ישיר יותר, שלפיו כדי לבחון את תוקף החנינה ייתכן שיהיה צורך להעמיד לדין אדם שקיבל אותה – כלומר, להביא את השאלה לפתחו של בית המשפט. "יש כאן שאלות שמעולם לא נשאלו קודם", הוא אמר, והצביע בין היתר על עצם האפשרות לחון אדם לתקופת זמן שלמה, ללא פירוט עבירות.

לדבריו, גם אם החנינה תעמוד במבחן משפטי, הסיפור לא בהכרח ייסגר, שכן ייתכן שחלק מהעבירות בוצעו לאחר התקופה שעליה חלה החנינה, או במסגרת רחבה יותר של קשירת קשר – אפשרות שמשאירה פתח להמשך החקירה.

באחת ההתכתבויות שלו עם דאדזאק כתב מורנס כי ייתכן שייאלץ להתמודד עם אישומים פליליים, ואף מאסר בשל השימוש בג'ימייל לעניינים ממשלתיים, והוסיף כי אם אכן ייכלא, "סוף סוף תהיה לי היכולת לדבר ולכתוב על מה שהתרחש. לא אחסוך במילים".

המשפט הזה, שנכתב זמן רב לפני כתב האישום, מקבל כעת משמעות אחרת, בעיקר לאור מה שעשוי להתברר אם מורנס אכן יידרש להעיד, בין אם במסגרת הליך פלילי, ובין אם כחלק מהסדר שיתוף פעולה.

אם יורשע בשקר לקונגרס, פאוצ'י צפוי לעד חמש שנות מאסר. אישומים אפשריים בקשירת קשר יכולים להוסיף חמש שנים.