האם צורה של ויטמין B3 עשויה לסייע בהגנה מפני גלאוקומה?

במחקר שהתבסס על רשומות רפואיות של 2,920 מטופלים עם לחץ תוך-עיני מוגבר, רק 3.5% מהמטופלים שתועד אצלם שימוש בניקוטינאמיד, צורה של ויטמין B3, אובחנו בהמשך בגלאוקומה, לעומת 9% בקבוצת הביקורת

האם צורה מסוימת של ויטמין B3 עשויה לסייע בעיכוב התפתחותה של גלאוקומה? מחקר חדש שפורסם בכתב העת JAMA Ophthalmology  מצא כי בקרב אנשים שסבלו מלחץ תוך-עיני מוגבר, נטילת ניקוטינאמיד הייתה קשורה לסיכון נמוך משמעותית להתפתחות גלאוקומה ראשונית פתוחת זווית.

גלאוקומה היא קבוצה של מחלות הפוגעות בעצב הראייה ועלולות לגרום לאובדן ראייה בלתי הפיך. הסוג הנפוץ ביותר, גלאוקומה פתוחת זווית, מתפתח בדרך כלל באיטיות ולעיתים קרובות ללא תסמינים מוקדמים. לחץ תוך-עיני מוגבר הוא אחד מגורמי הסיכון המרכזיים למחלה, אם כי לא כל אדם הסובל מלחץ מוגבר יפתח גלאוקומה, והיא יכולה להופיע גם אצל אנשים שהלחץ בעיניהם תקין.

הטיפולים הקיימים, ובהם טיפות עיניים, טיפול בלייזר וניתוח, מתמקדים בעיקר בהפחתת הלחץ התוך-עיני. אולם גם תחת טיפול מתמשך, אצל חלק מהמטופלים המחלה ממשיכה להתקדם ואיתה הסיכון לאובדן ראייה. משום כך מחפשים החוקרים דרכים נוספות להגן על עצב הראייה ולעכב את התפתחות המחלה.
 

מה מצא המחקר?

על רקע זה בחנו החוקרים האם ניקוטינאמיד עשוי לסייע במניעת התפתחותה של גלאוקומה בקרב אנשים הנמצאים בסיכון מוגבר. לשם כך הם ניתחו רשומות רפואיות אנונימיות שנאספו מ-67 ארגוני בריאות בארצות הברית בין מרץ 2006 למרץ 2026. הם איתרו מטופלים שאובחנו עם לחץ תוך-עיני מוגבר, אך טרם פיתחו גלאוקומה ולא קיבלו קודם לכן טיפול תרופתי או טיפול לייזר למחלה.

לאחר התאמה סטטיסטית של מאפייני המטופלים, השוו החוקרים בין 1,460 מטופלים שתועד אצלם שימוש בניקוטינאמיד לבין 1,460 מטופלים שלא היה ברשומותיהם תיעוד של שימוש בניקוטינאמיד או בניאצין. תקופת המעקב הממוצעת הייתה 3.7 שנים.

הפער בין הקבוצות היה משמעותי: 51 מטופלים בקבוצת הניקוטינאמיד, 3.5%, אובחנו במהלך המעקב בגלאוקומה, לעומת 132 מטופלים, 9%, בקבוצת הביקורת. מדובר בירידה יחסית של 66% בסיכון, שהייתה מובהקת סטטיסטית (HR=0.34; 95% CI: 0.25–0.47; P<0.001), ובפער מוחלט של 5.5 נקודות אחוז בין הקבוצות.

גם הצורך בטיפול היה נמוך יותר בקרב משתמשי הניקוטינאמיד. 13.6% מהם החלו להשתמש בטיפות עיניים להורדת הלחץ התוך-עיני, לעומת 21.2% בקבוצת הביקורת. טיפול לייזר נדרש אצל 0.8% ממשתמשי הניקוטינאמיד, לעומת 1.9% מהמטופלים שלא השתמשו בו.

לדברי החוקרים, הממצאים מצביעים על כך שניקוטינאמיד עשוי לשמש בעתיד טיפול מניעתי לעיכוב או למניעת הופעתה של גלאוקומה פתוחת זווית.

עם זאת, חשוב להדגיש כי למרות גודל המדגם והפער הבולט בין הקבוצות, מדובר במחקר תצפיתי שהתבסס על רשומות רפואיות. לפיכך, הוא מצביע על קשר, אך אינו יכול להוכיח שהניקוטינאמיד הוא שהפחית את הסיכון לגלאוקומה. כמו בכל מחקר תצפיתי, ייתכן שהבדלים נוספים בין הקבוצות, שלא נמדדו ברשומות, תרמו לתוצאה.

מדוע דווקא ניקוטינאמיד?

ניקוטינאמיד, המכונה גם ניאצינאמיד, הוא אחת הצורות של ויטמין B3. בגוף הוא משמש חומר מוצא לייצור NAD+, קואנזים החיוני לתהליכים שבאמצעותם המיטוכונדריה ממירות רכיבי מזון לאנרגיה זמינה. NAD+ משתתף גם בשמירה על מאזן החמצון בתא, בתיקון DNA ובתגובה לעקה תאית.

הקשר האפשרי לגלאוקומה נובע מאופיים של התאים שנפגעים במחלה. תאי הגנגליון ברשתית קולטים את המידע החזותי, והשלוחות הארוכות שלהם יוצרות את עצב הראייה ומעבירות את האותות מן העין למוח. פעילות זו דורשת אספקת אנרגיה רציפה. כאשר הלחץ התוך־עיני עולה, הוא יוצר עומס על סיבי העצב באזור שבו הם יוצאים מן העין. אם יכולתם של התאים לייצר אנרגיה כבר נחלשה בשל גיל או גורמים אחרים, הם עלולים להתקשות להתמודד עם העקה ולהיכנס למשבר אנרגטי, עוד לפני שניתן לזהות אובדן של תאי עצב.

העניין בניקוטינאמיד כטיפול אפשרי בגלאוקומה התחזק בעקבות מחקר שפורסם ב-2017 בכתב העת Science. במודל של גלאוקומה בעכברים מצאו החוקרים כי רמות ה־NAD+ ברשתית ירדו עם הגיל, וכי שינויים בתפקוד המיטוכונדריה הופיעו כבר בשלבים מוקדמים, לפני שנצפה ניוון של עצב הראייה. מתן ניקוטינאמיד מנע את הירידה ברמות ה־NAD+, צמצם את הפגיעה בתאי הגנגליון ובסיבי העצב ושמר על תפקוד הראייה. במינון הנמוך שנבדק ההשפעה הופיעה מבלי שהלחץ התוך־עיני ירד, ממצא שחיזק את האפשרות שהניקוטינאמיד פעל באמצעות הגנה על תאי העצב ולא רק באמצעות השפעה על הלחץ. במינון הגבוה ביותר, 93% מהעיניים שטופלו לא פיתחו נזק מזוהה לעצב הראייה. עם זאת, מדובר במודל בבעלי חיים, ולא ניתן להשליך ממנו ישירות על היעילות או על המינון הדרוש בבני אדם.

גם בבני אדם נמצאו כמה רמזים התומכים בהשערה. מחקר שפורסם ב-2019 מצא כי רמות הניקוטינאמיד בדם של אנשים עם גלאוקומה ראשונית פתוחת זווית היו נמוכות בכ־30% עד 33% בהשוואה לקבוצות ביקורת. הממצא חזר בשתי קבוצות קטנות ונפרדות, אך אינו מוכיח שהרמות הנמוכות היו גורם למחלה ולא תוצאה שלה או של גורמים אחרים. בהמשך, מחקר אקראי קצר מ-2020 מצא שיפור במדדים של תפקוד הרשתית הפנימית לאחר מתן ניקוטינאמיד למטופלים שכבר סבלו מגלאוקומה. גם כאן, המחקר לא נועד לבדוק אם התוסף מונע את המחלה או מגן מפני אובדן ראייה לאורך זמן.

ההשערה, אם כן, היא שניקוטינאמיד עשוי לחזק את יכולתם של תאי הגנגליון להתמודד עם העקה המטבולית הנגרמת, בין היתר, בשל לחץ תוך־עיני מוגבר. בכך הוא מייצג כיוון טיפולי משלים: לצד הטיפול המקובל, המתמקד בהפחתת הלחץ התוך־עיני, הרעיון הוא לנסות לשפר את עמידותו של עצב הראייה בפני הפגיעה.

מה ידוע על המינון והבטיחות?

המחקר הנוכחי לא בחן מינון מסוים של ניקוטינאמיד. הוא התבסס על תיעוד השימוש בתוסף ברשומות רפואיות, ואילו המינון, הרכב התכשיר, משך הנטילה וההיענות לא היו אחידים. לכן, אף שהמחקר מצא קשר משמעותי בין השימוש בניקוטינאמיד לבין סיכון נמוך יותר לגלאוקומה, הוא אינו מאפשר לקבוע איזה מינון עשוי להיות יעיל.

במחקרים קליניים קודמים בגלאוקומה נבדקו מינונים שנעו בין 1 ל-3 גרם ביום. במחקר אקראי שפורסם ב-2020 קיבלו המשתתפים 1.5 גרם ניקוטינאמיד ביום במשך שישה שבועות, ולאחר מכן 3 גרם ביום במשך שישה שבועות נוספים. במחקר אקראי נוסף ניתנו מינונים של 1 עד 3 גרם ביום בשילוב פירובט. במחקרים הקצרים הללו הטיפול נסבל בדרך כלל היטב ולא דווח על אירועים חמורים.

סקירה שפורסמה ב-2025 מצאה כי לניקוטינאמיד פרופיל בטיחות טוב יחסית, וכי תופעות לוואי אינן שכיחות בקרב אנשים בריאים, גם במינונים גבוהים. עם זאת, החוקרים מציינים כי הידע על תופעות הלוואי, ובמיוחד בשימוש במינונים גבוהים, עדיין מוגבל.

בין תופעות הלוואי שתועדו במינונים גבוהים דווח גם על מקרה של פגיעה כבדית אצל משתתף בניסוי בגלאוקומה שקיבל 3 גרם ניקוטינאמיד ביום בשילוב 3 גרם פירובט. בקרב אנשים עם פגיעה בתפקוד הכליות, ובמיוחד מטופלי דיאליזה, תועדו תופעות לוואי גם במינונים נמוכים יותר, ובהן ירידה במספר טסיות הדם.

הממצאים החדשים מחזקים את ההצדקה לבחון את הניקוטינאמיד כאמצעי אפשרי להגנה על עצב הראייה, אך עדיין נותר לברר מהו המינון האפקטיבי, מהי משמעותו של שימוש ממושך, ואילו מטופלים עשויים להפיק ממנו את התועלת הרבה ביותר.