חשיפה: ניתוח נתוני ה-FDA מצביעים על תמותת תינוקות חריגה מנוגדן RSV - אך הנתונים הוסתרו מוועדת הבטיחות של ה־CDC

כבר בניסויים הקליניים שערכו סאנופי ומרק על תכשירי ה-RSV שלהן, נירסבימאב וקְלֶסרובימאב, ניתן היה לזהות את אות האזהרה: שיעור התמותה בקרב תינוקות שקיבלו את התכשיר היה כפול לעומת השיעור בקבוצות הביקורת – אות שהיה אמור להדליק נורת אזהרה אדומה. כפי שחשפתי במאמר קודם באתר Brownstone (ובתרגום לעברית במגזין זמן אמת), ה-CDC הסתיר את סיגנל הבטיחות המדאיג הזה מוועדת הבטיחות שלו (ה-ACIP) במהלך הדיון ביוני 2025 על התכשיר החדש של מרק, קְלֶסרובימאב.

כעת מתברר שלא רק נתוני הניסויים הוסתרו מהוועדה – אלא גם נתוני העולם האמיתי: ניתוח נתוני מערכת הדיווח על תופעות לוואי של ה-FDA חושף 37 מקרי מוות מתוך 1,012 דיווחים על תופעות לוואי בקרב תינוקות בעקבות קבלת נירסבימאב (בייפורטס), התכשיר הוותיק יותר של סאנופי, מאז שאושר באוקטובר 2023 – יחס תמותה חריג וכמעט כפול מזה שנצפה בחיסוני שגרה.

עלייה בלתי־פרופורציונלית בתמותת תינוקות

בשונה מחיסוני שגרה אחרים, בייפורטס וקלסרובימאב אינם חיסונים אלא תרופות ביולוגיות (נוגדן חד־שבטי מאותה משפחה), ולכן הדיווח על תופעות לוואי מהן מועבר למערכת ה-FAERS, המערכת לדיווח על תופעות לוואי מתרופות, ולא למערכת ה-VAERS, מערכת הדיווח על תופעות לוואי מחיסונים.

על מנת לבחון את כמות מקרי המוות בעולם האמיתי, נותחו דיווחי תופעות הלוואי במערכת ה-FAERS עבור התכשיר בייפורטס.  

נכון ל־29 בספטמבר 2025, מאגר FAERS כולל 1,012 דיווחים על תופעות לוואי לאחר קבלת בייפורטס, מתוכם 683 דיווחים על תופעות חמורות, ו-37 מקרי מוות של תינוקות (ראו איור 1). נתונים אלה משקפים שיעור של 3.6% מקרי מוות מתוך כלל הדיווחים – גבוה משמעותית מהנורמות ההיסטוריות. מחקר מקיף של ה-CDC שהתמקד בעשור שבין 1991 ל-2001 מצא ששיעור מקרי המוות עמד בדרך כלל על 1.4%-2.3% מכלל דיווחי ה-VAERS בקרב ילדים. סקירה שיטתית מ-2023, שבחנה את נתוני הדיווח על יותר משלושה עשורים, מצאה שמקרי המוות היוו רק 1.0% מכלל הדיווחים בכל קבוצות הגיל, כאשר ברוב השנים השיעור נותר מתחת ל-2%, ורק עליות נקודתיות בראשית שנות ה-90 חרגו מכך. על רקע זה, נראה כי שיעור מקרי המוות שדווח לאחר בייפורטס הוא כמעט כפול מהממוצע ההיסטורי.

גם פרופיל הבטיחות הכללי מעורר חשש. מתוך 1,012 דיווחי תופעות הלוואי במערכת ה-FAERS, 684 (67.4%) הוגדרו כתופעות חמורות – הכוללות אשפוז, מצבים מסכני חיים, נכות או מוות. מלבד 37 מקרי המוות, דווחו 415 אשפוזים (40.9%) ו-46 מצבים מסכני חיים (4.5%). לשם השוואה, מחקר ה-CDC שהוזכר לעיל מצא שרק 14.2% מהדיווחים הוגדרו כחמורים, והסקירה השיטתית מ־2023 דיווחה על שיעורי אשפוז של 5.8% ותופעות מסכנות חיים ב־1.4% בלבד מכלל הדיווחים. נתונים אלה ממחישים עד כמה פרופיל תופעות הלוואי של הבייפורטס חמור באופן בלתי פרופורציונלי.

איור 1: נתוני בטיחות לאחר שיווק על בייפורטס, כפי שדווחו למערכת ה-FAERS (נכון ל־29 בספטמבר 2025). מתוך 1,012 דיווחים – 37 מקרי מוות ו־684 תופעות לוואי חמורות. נתון זה לא הוצג בפני ACIP במהלך הדיונים ביוני 2025

חשוב להדגיש: דיווחי VAERS אומנם אינם מוכיחים קשר סיבתי, אך הם משמשים את הרגולטורים ככלי מרכזי לאיתור אותות בטיחות. בנוסף, על פי הערכות בספרות המחקרית, מערכות פסיביות כאלה לוכדות רק 1%-10% מהמקרים בפועל. לכן, גם דפוסים ראשוניים מסוג זה מחייבים בדיקה דחופה – ובוודאי לא התעלמות.

דפוס עונתי של תמותה הוסתר מוועדת הבטיחות של ה-CDC

לכאורה, ניתן לטעון כי העלייה במספר מקרי המוות משקפת את התרחבות השימוש בבייפורטס. ואולם, בחינה של ציר הזמן מספרת סיפור מורכב יותר – כזה שחושף אות הולך וגדל, עוד לפני הפריסה המלאה של התכשיר בשוק.

בטרם בחינת דפוסי העונתיות, חשוב להבין את היקף השימוש: בעונת 2023-2024 - עונת ה-RSV הראשונה שבה בייפורטס היה זמין – נתוני ה-CDC מראים שרק 29% מהתינוקות הזכאים קיבלו את התכשיר. שיעור אימוץ מוגבל זה מהווה הקשר קריטי: אם כבר בשיעורי שימוש חלקיים מתגלות תופעות חמורות, מה יקרה כשהשימוש יתרחב?

הציר הכרונולוגי של מקרי המוות מציג תמונה בולטת:

• 2023: הפצת התכשיר החלה רק באוקטובר, בחלון של שלושה חודשים בלבד עד סיום העונה, ובצל מחסור ארצי שהגביל את השימוש בעיקר לתינוקות בסיכון גבוה. דווחו 2 מקרי מוות בלבד.
• 2024: עם חזרת האספקה, המוצר ניתן לאורך עונת RSV מלאה – שישה חודשים בסך הכל (ינואר עד מרץ, ואז אוקטובר עד דצמבר). מספר הדיווחים על מקרי מוות זינק ל-15.
• 2025: עד ספטמבר, לאחר שלושה חודשי כיסוי בלבד, כבר דווחו 20 מקרי מוות – יותר מבשנה הקודמת כולה, עוד בטרם החלה עונת 2025-2026.

דפוס זה סותר את ההנחה שהסיגנל הוא תוצאה של שימוש נרחב בלבד. אם מספר המנות היה ההסבר היחיד, היינו מצפים לעלייה הדרגתית. במקום זאת, הנתונים מראים עלייה חדה – אף שבחלק מהשנים השימוש היה קצר יותר. כאמור, בייפורטס אינו חיסון רגיל, אלא נוגדן חד־שבטי שתוקפו נמשך כחמישה עד שישה חודשים בלבד, ולכן הוא ניתן רק בעונת החורף – אוקטובר עד מרץ.

במילים אחרות, כל 37 מקרי המוות שדווחו עד כה התרחשו בתוך פחות משתי עונות מלאות – ריכוז שמקשה עוד יותר להתעלם ממנו.

יתרה מכך, לא רק שמספר מקרי המוות האבסולוטי עלה, אלא גם שיעורם מכלל הדיווחים:

• ב־2023: 2 מקרי מוות מתוך 122 דיווחים (1.6%).
• ב־2024: 15 מקרי מוות מתוך 352 דיווחים (4.3%).
• עד ספטמבר 2025: 20 מקרי מוות מתוך 538 דיווחים (3.7%) – עוד לפני תחילתה של עונת ה-RSV.

שיעורים אלה גבוהים מהותית מהדפוסים ההיסטוריים ב־VAERS עבור קבוצת גיל זו, ומעלים חשש לסיכון ייחודי למוצר, ולא רק להיקף דיווח גבוה.

הדפוס המדאיג חוצה גבולות. נתוני עולם אמיתי מצרפת מצביעים על קשר זמני בולט בין תחילת השימוש הארצי בנירסבימאב לבין דפוסי תמותת יילודים. בסתיו 2023, עם תחילת ההפצה, נרשמו עליות חדות בתמותה בקרב תינוקות בני 2–6 ימים: 55 מקרי מוות בספטמבר ו-62 באוקטובר. בנובמבר, כשחל איסור זמני, המספר צנח ל־26 בלבד. עם חידוש ההפצה, מספר מקרי המוות עלה שוב – 50 בדצמבר ו-52 בינואר. אף שנתונים אלה אינם מוכיחים סיבתיות, ההתאמה החוזרת בין זמינות המוצר לבין העלייה בתמותה מחזקת את הצורך בניטור פרמקולוגי בינלאומי ובשקיפות מלאה מצד הרשויות והחברות.

הניסויים הקליניים ונתוני העולם האמיתי מספרים אותו סיפור

העקביות בולטת. אותו חוסר איזון שהופיע לראשונה בניסויים – שבהם מקרי המוות בקרב תינוקות בקבוצות ההתערבות היו כפולים לערך מאלו שבקבוצות הביקורת – מופיע כעת גם במעקב בעולם האמיתי. בשני המקרים מדובר באות ברור ומדיד. הניסויים הראו נטל תמותה לא פרופורציונלי דווקא באוכלוסיות שהמוצר נועד להגן עליהן. הנתונים ממערכת ה-FAERS חושפים שכאשר המוצר הופץ בהיקף רחב, הדפוס נמשך גם במציאות. יחדיו, שתי מערכות הנתונים יוצרות סיגנל אזהרה עקבי – שה-CDC ורגולטורים אחרים בחרו להתעלם ממנו.

כישלון זה מטריד במיוחד על רקע תהליך האישור של הקלסרובימאב של מרק. כאשר המוצר הוגש לאישור ה-FDA, רשות המזון והתרופות האמריקאית בחרה לדלג על ועדת הבטיחות שלה (ה-VRBPAC), ואישרה אותו מבלי שהוועדה בחנה את סוגיית הבטיחות שלו. במסמכי האישור נימק ה-FDA החלטה זו בכך שהמוצר "אינו הראשון מסוגו" ולכן אינו דורש בדיקה נוספת.

התוצאה הייתה שוועדת ה-ACIP – הוועדה שתפקידה להמליץ ל-CDC האם לכלול את המוצר בתוכנית חיסוני השגרה לתינוקות – נותרה למעשה כחזית האחרונה לפני שהמוצר יינתן לתינוקות ברחבי ארה"ב, ובעקבותיה, במדינות נוספות. אלא שבמקום לקבל את התמונה המלאה, הוועדה נחשפה לנתונים חלקיים בלבד – הן לגבי חוסר האיזון בתמותה בניסויים, והן לגבי הסיגנל המדאיג מהעולם האמיתי. כיצד ניתן לצפות שגופים מייעצים יקבלו החלטות מבוססות ראיות על בטיחות מוצרים רפואיים - כאשר נתוני בטיחות קריטיים מוסתרים מהם?

כאשר 37 מקרי מוות מתרחשים בתוך פחות משתי עונות של שימוש במוצר – בנוסף לשיעור תמותה כפול בקבוצות שקיבלו אותו בניסויים – הציבור זכאי לתשובות. כל דבר שהוא פחות משקיפות מלאה ונכונות להתמודד ישירות עם האותות הללו, מהווה כישלון של היושרה המדעית ושל חובת ההגנה על התינוקות שלמענם פותח המוצר.

לאור הצטברות הדגלים האדומים, ההשמטות והאותות שהוסתרו וכעת נחשפים, לא ניתן עוד להותיר את המוצרים הללו בשוק ללא בחינה מלאה. הן נירסבימאב (בייפורטס) והן קלסרובימאב מחייבים הערכה מחודשת יסודית של ה-ACIP ושל ה-FDA – הפעם, עם כל הנתונים על השולחן.

* הכתבה פורסמה לראשונה באתר Brownstone