חוקרים מסרבים לשתף נתונים גולמיים ממחקרים קליניים: כך נשברת השיטה המדעית

אחד העקרונות הבסיסיים של השיטה המדעית הוא האפשרות לשחזר מחקרים: לבדוק שוב את הממצאים, לוודא שלא נפלה טעות, להצליב נתונים, לבחון מסקנות. אך יותר ויותר, דווקא בתחום הרגיש של מחקרים קליניים, לצד המניפולציות שהולכות ונעשות שכיחות יותר, גם העיקרון הזה הולך ונרמס. חוקרים מסרבים לחשוף נתונים גולמיים כשהם מתבקשים על ידי חוקרים אחרים, למרות שהם מפרסמים הצהרה חתומה על זמינות הנתונים, ומה שעוד יותר חמור – עורכים של כתבי עת רפואיים מובילים משתפים פעולה עם ההסתרה, לעיתים באופן אקטיבי.

המקרה הבא שאותו חשפו לאחרונה פרופ' רצף לוי וד"ר אפרת שור ממחיש עד כמה התרבות הזו כבר חלחלה עמוק, אל לב העיתונות הרפואית:

ב־2022 פורסם בכתב העת הרפואי BMC Pregnancy and Childbirth מחקר שתואר כאחד מהמרגיעים ביותר שפורסמו בנושא בטיחות חיסוני קורונה בהריון. המחקר, שנכתב על ידי רופאים מהדסה, בחן את שיעורי הלידות החיות והלידות השקטות (מוות תוך-רחמי) בין דצמבר 2020 ליולי 2021, והשווה בין נשים שחוסנו לבין נשים שלא חוסנו בעת הלידה.
החוקרים טענו שלפי ממצאיהם, חיסון נגד קורונה של נשים בהריון אינו מעלה את הסיכון ללידה מוקדמת או מוות תוך רחמי.

אלא שפרופ' לוי וד"ר שור בחנו לעומק את המחקר וגילו משהו מטריד:

בנוסף להטיות מתודולוגיות משמעותיות – התברר שכותבי המאמר השמיטו בשקט 22 נשים מחוסנות מהניתוח הסופי של הנתונים, ותוצאות ההריונות שלהן לא דווחו כלל.

לא מדובר בעניין של מה בכך. אלו היו נתונים שהיו יכולים, אילו היו נכללים, לשנות באופן דרמטי את מסקנות המחקר.

החוקרים אומנם טענו שהסיבה להוצאת 22 הנשים הייתה שהן קיבלו את מנת החיסון הראשונה לפני ההתעברות, אך הן ילדו בתוך תקופת המחקר, ובכולן מדובר היה בהריונות קצרים במיוחד – ככל הנראה פחות מ־26 שבועות – ושיעור גבוה של תוצאות שליליות. כלומר, הן היו בסיכון גבוה לסיבוכים חמורים כמו לידות שקטות. יתירה מכך, בעוד שהנתונים שלהן הושמטו, הריונות של נשים לא מחוסנות עם פרופיל דומה כן נכללו בניתוח.

לדברי פרופ' לוי וד"ר שור הנתונים החסרים יצרו הטיה יסודית בניתוח הנתונים, שבסבירות גבוהה יכולים היו להפוך את מסקנת המאמר המקורי.

במשך שנה וחצי ניסו פרופ' לוי וד"ר שור להשיג את הנתונים החסרים, אך נתקלו בחומת שתיקה מצד המחברים, ובסירוב מצד העורכים של כתב העת.
לפני כשנתיים הם שלחו מאמר ביקורת, שבו התריעו על ההטיות המדאיגות וביקשו לחשוף את הנתונים שהועלמו. השבוע, לאחר עיכובים מרובים, המאמר שלהם פורסם – אבל הנתונים החסרים עדיין לא פורסמו והמאמר המקורי לא הוסר ונותר ללא שינוי, והוא עדיין מצוטט כאילו לא התגלה דבר. העורכים לא דרשו מהכותבים את הנתונים, לא פרסמו הסתייגות ולא תיקנו את המאמר, ולמעשה, הסתפקו בתגובה לקונית של המחבר הראשי ש"בחר שלא להגיב". לאחר חודשים של דחיות פרסם כתב העת הודעה קצרה שבה מסר כי הנושא נסגר, וזאת משום שגם הביקורת וגם תגובת המחברים עברו שיפוט עמיתים.



בעקבות החשיפה, פרסמה ד"ר מריאן דמאסי – עיתונאית חוקרת בעלת רקע במדעי הרפואה – סקירה ביקורתית על המקרה, שבה הדגישה את חומרת ההשמטה ואת כשלי המערכת המדעית שעמדו מאחוריה.

כאמור, זה אינו מקרה בודד, אלא דוגמה לדפוס פעולה: השמטת נתונים רגישים, סירוב לחשוף מידע, ועורכים שמגינים על הממצאים במקום על האמת. אם הקהילה המדעית רוצה לשמר את אמון הציבור, עליה לשוב לעקרונות היסוד: שקיפות, נגישות ויכולת ביקורת. כאשר ממסדים מדעיים בוחרים להגן על הטעיות במקום לתקן אותן – הם עצמם חותרים תחת האמון בהם.