כשלים, סתירות וטעויות רישום: המחקר הדני על האלומיניום תחת מתקפה מדעית חריפה

באפריל 2025 פורסם בכתב העת Annals of Internal Medicine מחקר רחב־היקף שבחן את הקשר בין חיסוני ילדות המכילים אדג'ובנט אלומיניום לבין מחלות כרוניות בילדות. המסקנה הרשמית – "לא נמצאה עדות לסיכון מוגבר" – זכתה לסיקור תקשורתי מרגיע, ואף נופחה בכותרות שטענו שהמחקר "מפריך את הטענות בדבר הסיכונים הבריאותיים של האלומיניום".

במאמר שפרסמתי במגזין זמן אמת ימים ספורים לאחר פרסום המחקר, הצבעתי על כשלים מתודולוגיים ועל דפוסי הדרה בעייתיים בניתוח. כעת, חודש לאחר פרסומו, המחקר כבר עומד במרכזו של גל ביקורת מדעית חריפה מצד חוקרים מובילים ברחבי העולם, שמצביעים על ליקויים מהותיים נוספים במבנה ובמסקנותיו.

האם אלומיניום הוא חומר פלא שמגן על המוח?

באחת התגובות שפורסמו באתר כתב העת ביולי הצביע ד"ר יעקב אופיר, חבר סגל בכיר באוניברסיטת אריאל ועמית מחקר באוניברסיטת קיימברידג', על הממצא החריג והמוזר ביותר במחקר: אפקט מגן לכאורה של האלומיניום על המוח. מתוך 34 מצבים רפואיים שנבדקו, ברובם (73.5%) נמצא שילדים שקיבלו יותר אלומיניום היו דווקא בסיכון נמוך יותר לחלות – ובחלק גדול מהמקרים ההפחתה אף הייתה מובהקת סטטיסטית.

לדברי ד"ר אופיר, בהנחה שאלומיניום איננו "חומר פלא" המפחית סיכון לעשרות מחלות שונות, כמו אוטיזם, ADHD או אלרגיות, מדובר בתבנית חריגה שמעידה על בעיה שיטתית בנתונים. ההסבר הסביר ביותר, לטענתו, הוא הטיית "המתחסן הבריא": משפחות בריאות יותר, שמקפידות על אורח חיים בריא, נוטות גם להקפיד על חיסונים – מה שמבלבל בריאות טובה לבין החיסון עצמו.

אופיר הדגיש כי אם אכן לא היה קשר בין אלומיניום לבין המחלות, ניתן היה לצפות לתוצאות מעורבות – כשחלקן מראות עלייה בסיכון, וחלק ירידה – אך לא ירידה כמעט גורפת כפי שנמצא. לכן, התוצאות משקפות בעיה עמוקה במבנה המחקר או במאגר הנתונים שעליו התבסס.

מחברי המאמר דחו את ההסבר הזה, וטענו כי מדובר בממצאים אקראיים. אך בתגובה נוספת טען אופיר שהמגמה העקבית של ירידה בסיכון אינה יכולה להיות מוסברת במקרה. יתרה מכך, היא אף סותרת את המגמות האפידמיולוגיות הידועות: שיעורי ההפרעות הכרוניות בילדות, ובהן ADHD ואסתמה, דווקא עלו בעשורים האחרונים – בדומה לחשיפה לאלומיניום. במצב כזה, גם בהיעדר קשר אמיתי, היה צפוי לראות תוצאות מעורבות, חלקן עלייה בסיכון וחלקן ירידה. העובדה שכמעט כולן מצביעות על ירידה – טען אופיר – היא תבנית בלתי סבירה, שמעוררת חשד חמור להטיות שיטתיות חמורות או לפגמים עמוקים במבנה המחקר ובאיסוף הנתונים.

פגמים מתודולוגיים חמורים

מלבד תגובתו של ד"ר אופיר פורסמו באתר כתב העת גם ביקורות נוספות של חוקרים אחרים. בין המגיבים הבולטים היה פרופ' כריסטופר אקסלי, אחד החוקרים הידועים בעולם בתחום האלומיניום והשפעותיו הבריאותיות, לשעבר מרצה לכימיה ביואנורגנית באוניברסיטת Keele בבריטניה. אקסלי טען כי למחקר יש שני פגמים מתודולוגיים חמורים: ראשית, היעדר קבוצה של ילדים לא מחוסנים כלל, שהייתה מאפשרת השוואה ישירה ובחינת נזקים פוטנציאליים באופן אמין יותר; ושנית, הסתמכות על נתוני היצרן הרשומים בעלוני החיסונים לקביעת כמות האלומיניום, במקום על מדידות אמפיריות בפועל. לטענתו, הנחות אלו מערערות את יסודות המחקר, משום שאי אפשר לוודא שהחשיפה שנמדדה משקפת את החשיפה האמיתית.

גם ד"ר גיום קרפו, פרופסור חבר בבית הספר הווטרינרי הלאומי באלפורה בצרפת, התייחסה למחקר הדני בביקורת חריפה. קרפו, שחוקרת מזה שנים את ההשפעות הנוירוטוקסיות של אדג'ובנטים מבוססי אלומיניום במודלים של מכרסמים, ציינה כי עצם קבלת המחקר לפרסום ב-Annals of Internal Medicine הייתה טעות חמורה. לטענתה, העובדה שהתוספים הסטטיסטיים של המאמר תוקנו רק לאחר ביקורת ציבורית, ואף כללו סתירות פנימיות בנתונים, מערערת לחלוטין את אמינותו של המחקר. "במצב כזה, משיכת המאמר הייתה צריכה להיות הצעד המינימלי", אמרה קרפו. לדבריה, היא ועמיתיה עובדים על מאמר תגובה שיחשוף את הפגמים השיטתיים ויוצג לדיון בקהילה המדעית.

בין המבקרים נמנים גם פרופ' כריסטין סטאבל-בן, ד"ר פרדריק שלץ-בוכלוצר ופרופ' פיטר אבי, חוקרים מובילים בפרויקט הבריאות בנדים (Bandim Health Project) של אוניברסיטת דרום דנמרק. מדובר באחד ממיזמי המחקר המשמעותיים ביותר באפריקה המערבית, שנוסד כבר בסוף שנות השבעים בגינאה-ביסאו, ועוקב מאז אחר נשים וילדים במעקב דמוגרפי-בריאותי רציף. במהלך עשרות שנות פעילותו יצר הפרויקט בסיס נתונים עשיר וייחודי, ששימש ליותר ממאות מחקרים מדעיים בעלי השפעה, במיוחד בתחום ההשפעות הלא-ספציפיות של חיסונים על בריאות הציבור.

בתגובתם העלו שלושת החוקרים שתי ביקורות מתודולוגיות כבדות משקל. ראשית, הם הצביעו על בלבול חמור במקורות הרישום שבהם השתמשו החוקרים הדנים. בחומרים המשלימים למחקר (Supplementary material) דווח על 2,239 מקרים של הפרעות נוירו התפתחותיות, בעוד שבטקסט הראשי דווח על כ-5,200 מקרים. הפער הזה שינה באופן דרמטי גם את התוצאה: יחס סיכונים של 0.81 לעומת 0.93 – כלומר, ירידה של כמעט 20 אחוזים בסיכון לעומת ירידה מזערית בלבד.
לדבריהם, מקור הפער הוא שהחוקרים עשו שימוש לא עקבי בשני מאגרי מידע שונים (רישומי בתי חולים כלליים לעומת רישומי פסיכיאטריה) – אך לא עדכנו בהתאם את החומר המשלים למחקר. מאחר שהחל מ-2019, שני הרישומים אוחדו, הבחירה להסתמך רק על אחד מהם משנה את הגדרת המקרים לאורך זמן, באופן שמעורר ספק בתקפות המסקנות. יתירה מכך, עצם ההבדל בין המאגרים מצביע על כך שה"השפעה המגינה" המוצגת נובעת למעשה בעיקר מקבוצת ילדים עם תסמינים מוקדמים, שקיבלו פחות חיסונים – ולא מהווה הוכחה לבטיחות האלומיניום.

שנית, חוקרי Bandim התריעו מפני סיווג שגוי של החשיפה לחיסונים, בעיקר בתקופה שבין 2014 ל־2017, שבה נרשם מחסור בחיסונים בדנמרק. בעקבות המחסור, חלק מהילדים קיבלו באותן שנים חיסון הקסוולנט עם כמות אלומיניום נמוכה יותר במקום החיסון הפנטוולנט, ולעיתים צורפו לכך שלוש מנות נוספות של חיסון הפטיטיס B. השיבוש יצר ריבוי קודי רישום חדשים, ורופאי המשפחה לא תמיד השתמשו בהם במדויק. מחקר נוגדנים מ־2017 אף הראה כי יותר מרבע מהילדים שתועדו כמי שלא קיבלו חיסון מסוים כן פיתחו נוגדנים – עדות לכך שקיבלו בפועל לפחות מנה אחת. אף על פי כן, החוקרים הדנים החריגו יותר מ־34 אלף ילדים שלטענתם קיבלו "יותר מדי חיסונים" בשנתיים הראשונות לחייהם. לטענת חוקרי Bandim , ייתכן שמדובר פשוט ברישום שגוי של סוג החיסון, והדגישו שהיה הכרחי לערוך ניתוחי רגישות – למשל לכלול גם את הילדים הללו, או לחילופין להחריג את תקופת המחסור – לפני שמסיקים מסקנות חותכות. 

ביקורת נוספת של פרופ' כריסטין סטאבל־בן ועמיתיה מפרויקט Bandim Health העלתה נקודה משמעותית: כאשר בודדו את קבוצת הילדים שלא נחשפו כלל לחיסוני אלומיניום, נמצא שיעור נמוך בהרבה של אקזמה ומחלות אלרגיות בהשוואה לילדים שקיבלו חיסוני אלומיניום. החוקרים כתבו כי ממצא זה יוצר "סיגנל" ברור, המעיד שהשוואות בין חשופים ללא־חשופים עשויות לחשוף קשרים בעייתיים שהמחקר הדני בחר שלא להדגיש.
 

קנדי ג'וניור: "תרגיל תעמולה מטעה"

גם רוברט פ. קנדי ג'וניור, מזכיר הבריאות האמריקני, היה בין המבקרים הבולטים של המחקר. קנדי פרסם התייחסות חריפה במיוחד למחקר הדני, אותה כינה "לא מדע אלא תרגיל תעמולה מטעה". הוא קרא לכתב העת Annals of Internal Medicine למשוך את המאמר לאלתר, וטען שמדובר במחקר רצוף כשלים מתודולוגיים המנוגד לעקרונות של מחקר תקף ואמין.

לדבריו, שורת ההחרגות שביצעו החוקרים – כגון הסרת ילדים שנפטרו, ילדים שאובחנו מוקדם, או כאלה עם חשיפה גבוהה במיוחד לאלומיניום – יחד עם ההישענות על מקורות נתונים בעייתיים כמו רישומי היצרנים או מאגרי בריאות לא מלאים, הופכות את המחקר לבלתי אמין. קנדי הדגיש אף הוא כי כאשר מתקבלת תוצאה עקבית ובלתי סבירה של "השפעה מגינה" לאלומיניום על מחלות נוירו־התפתחותיות, אין לראות בכך הוכחה לבטיחות החיסונים אלא סימן מובהק להטיות מתודולוגיות עמוקות.

עורכת כתב העת: "איני רואה כל סיבה למשוך את המחקר"

על רקע גל הביקורת, פרסמו החוקרים תגובה רשמית באתר Annals ובה טענו כי ביקורות רבות מתעלמות מהעובדה שמדובר במחקר תצפיתי רחב־היקף עם מגבלות מובנות, וכי התוצאות כוללות פיזור צפוי של ממצאים מגִנים לצד היעדר קשר. הם דחו את ההאשמות בדבר "הטיות מכוונות", והדגישו כי כל הנתונים שנעשה בהם שימוש זמינים ברישומי הבריאות הלאומיים של דנמרק.

העורכת האחראית של כתב העת, ד"ר כריסטין ליין, הגיבה לביקורת של קנדי בהודעה לרויטרס ואמרה שהיא אינה רואה שום סיבה למשוך את המחקר, ושמערכת כתב העת עומדת מאחורי תהליך הפרסום והביקורת. גם אם חלק מהסוגיות שקנדי העלה נכונות, היא טענה, "הן אינן מבטלות את הממצאים, ואין כל ראיה להתנהלות מחקרית בלתי-תקינה".