"התרופה של טראמפ": מדוע הממסד הרפואי מתנגד לטיפול היעיל והבטוח הזה לקורונה?

"התרופה של טראמפ", כך כונתה בזלזול ההידרוקסיכלורוקווין – תרופה למלריה שרופאים רבים מאוד בעולם השתמשו בה במהלך השנתיים האחרונות לטיפול בקורונה. למרות שבטיחותה ויעילותה לטיפול בנגיפי קורונה בוססו כבר שנים לפני פרוץ המגיפה, ואף כי במהלך המגיפה נמצא שמדינות שהשתמשו בה הראו שיעורי תמותה נמוכים יותר מקורונה, השימוש בה סוכל על ידי בכירים בממסד הרפואי, כולל מימון מחקרים שיחסלו אותה, והגדרתה כ"רעל בדרגה 2". מה גרם להם להתנגד כל כך לתרופה היעילה והבטוחה הזו, והאם זה קשור לאישור החירום של חיסוני הקורונה?

היעילות נגד נגיפי קורונה הוכחה כבר ב-2004

הידרוקסי-כלורוקווין ((HCQ היא תרופה ותיקה נגד מלריה, דלקת פרקים וזאבת. היא מאושרת לשימוש מזה 65 שנים ללא מגבלות, כולל לילדים, לנשים בהריון ולנשים מיניקות, ואין לה כמעט תופעות לוואי. ארגון הבריאות העולמי ממליץ על התרופה לשורה ארוכה של מחלות, ודף המידע של התרופה, המשווקת בארצות הברית ובישראל תחת השם פלקווניל, מציין שהיא מומלצת לשימוש בטוח הרבה יותר מתרופות אחרות. באפריקה נוטלים את התרופה מיליוני תושבים בהתמדה, פעם בשבוע, למניעת מלריה. בהודו זוהי התרופה הנפוצה ביותר, ולפני מגפת הקורונה, ה- HCQהיתה זמינה לשימוש חופשי לכל מחלה במדינות רבות בעולם, כולל בארה"ב. בישראל משווקת התרופה על ידי חברת סנופי-אוונטיס ישראל, ועלותה (עבור 100 טבליות של 200 מ"ג לטבלית) – 106.28 שקלים כולל מע"מ, כלומר, בערך שקל אחד לכל טבלית.

מחקרים רבים נערכו על השפעת HCQ על קוביד-19, ורובם מצביעים על הצלחה בטיפול כאשר מתחילים את הטיפול מספיק מוקדם או נוטלים אותו באופן קבוע (פעם בשבוע) פרופילקטית. האתר c19hcq.com מרכז את הממצאים. נכון ל-14.12.2021 מפורטים בו 302 מחקרים.

המאמר שהוא ככל הנראה הראשון שבחן את יעילות ה-HCQ כנגד נגיפי קורונה פורסם כבר ב-2004 על ידי חוקרים בלגיים, שהצביעו על יעילות התרופה כאשר היא ניתנת במינון המקובל נגד מלריה. מחקר של ה-CDC שנערך בפרימאטים והתפרסם ב-2005 בכתב העת Virology Journal הצביע על התכונות האנטי-ויראליות של התרופה, הן לפני החשיפה לנגיפים והן לאחריה. מחקר של ה-NIAID משנת 2014 שפורסם בכתב העת Antimicrobial Agents and Chemotherapy הצביע על יעילות התרופה נגד נגיף ה-MERS – גם הוא ממשפחת נגיפי הקורונה, וכך גם מחקר שהתפרסם אף הוא ב-2014 באותו כתב עת על ידי חוקרים הולנדים.

בעקבות ממצאים אלו, רופאים ברחבי העולם, בהם ד"ר דידיה ראוט מצרפת וד"ר ולדימיר זלנקו מניו יורק, והדגימו את ההצלחה המרשימה של הטיפול, כאשר הוא מתחיל 5-7 ימים מתחילת ההופעה של התסמינים, ומלווה במתן אבץ ואנטיביוטיקה מסוג אזיתרומיצין או דוקסיציקלין. מחקרים ברחבי העולם אישרו ממצאים אלו בסין, בצרפת, באיראן, באיטליה, בהודו ובמדינות נוספות.

גם בישראל, על פי דיווחים במדיה, אושר השימוש בכלורוקווין, ביחד עם שבע תרופות נוספות, באישור חריג באמצע מרץ 2020. ימים ספורים קודם לכן דווח על "התרופה שאולי תעצור את הנגיף", ועל כך שחולה בן 39 שחלה בקורונה טופל במרכז הרפואי פורייה לאחר שמצבו הידרדר והוא הורדם והונשם, טופל בתרופה, שבה נעשה שימוש בלמעלה מעשרה בתי חולים ברחבי סין,
"בעקבות תוצאות ביותר ממאה חולים שטופלו בתרופה, והראו שיפור דרמטי במצבם".

?מדוע סיכל פאוצ'י את השימוש בתרופה

בארצות הברית עלה לדיון פומבי השימוש בתרופה, לאחר שהנשיא טראמפ צייץ ב-20 במרץ, 2020: "הידרוקסיכלורוקווין (HCQ) ואזיתרומיצין (AZ) הניטלות יחד יכולות להיות אחד מגורמי השינוי המשמעותיים בהיסטוריה של הרפואה. ה-FDA הזיז הרים – תודה! אנחנו מקווים כי שתיהן ייכנסו לשימוש מיד. אנשים מתים, זוזו מהר ואלוהים יברך את כולם!". לא ניתן עוד לראות את הציוץ המקורי משום שטוויטר השעו את החשבון של טראמפ, אבל פאוצ'י מיהר לצנן את ההתלהבות ואמר: "העדויות הן עדיין אנקדוטליות. אנחנו מנסים לאזן בין להציע משהו שהוא אולי בעל ערך לציבור, בתוך פרוטוקול שגם מאפשר לנו לאסוף את המידע כדי לוודא שאכן המוצר באמת בטוח ובאמת מועיל. אבל בינתיים אי אפשר לומר שום דבר ודאי לגבי המוצר".

נראה שבתחילת המגיפה אפשר היה עדיין לראות ב-HCQ תרופה פוטנציאלית לקורונה, לאור הצלחותיה בעבר וכן בניסויים ראשוניים.

במאמר סקירה מקיף ביותר על הצלחת הטיפול ב-HCQ שפרסם החוקר הרווי ריץ' בנובמבר 2020 בכתב העת American Journal of Epidemiology, הוא קרא להמלצה גורפת של פרוטוקול הטיפול ב- HCQ ואזיטרומיצין בשל הצלחתו ביותר מ-300 אלף מטופלים מבוגרים.

רוברט פ. קנדי ג'וניור, בספרו החדש The Real Anthony Fauci, על ד"ר אנטוני פאוצ'י, מנהל המכון הלאומי לאלרגיה ומחלות זיהומיות (NIAID), שמונה בתחילת המגפה לאחד מחברי הצוות המובילים של כוח המשימה של הבית הלבן להתמודדות עם נגיף הקורונה, מתאר בפירוט איך פאוצ'י הכשיל באופן מכוון את השימוש ב-HCQ, ואף מימן מחקרים כדי שיכשירו את אי-השימוש בתרופה.

קנדי מצטט את ריץ', שהראה איך מחקרים אלו של פאוצ'י תוכננו בכוונה כדי לשלול את השימוש בתרופה, שהרי טיפול מונע מוצלח, וכן טיפול מוצלח בחולים, לא היו מאפשרים קבלת אישור חירום מה-FDA לחיסונים העתידים להגיע בסוף שנת 2020. ריץ' הראה שמחקרים אלו השתמשו בפרוטוקולים מוטעים, ברובם לא נעשה שימוש בזיטרומקס שכבר היה ידוע שהוא עוזר בטיפול. אבל ה'טריק' העיקרי של החוקרים היה העיכוב במתן התרופה – במקום בתחילת המחלה, ניתנה התרופה בשלבים מאוחרים, שבהם כבר לא היה סיכוי גבוה להצלחתה.

למרות שהמחקרים של ראוט וזלנקו לא היו מחקרי RCT (מחקרים מבוקרים ואקראיים, המהווים את חותם הזהב בניסויים קליניים), הרי שתוצאותיהם היו מעל לכל ספק. ריץ' הזכיר שכבר ב-2014 הראה ארגון קוקריין (Cochrane Collaboration) בסקירה שיטתית של כעשרת אלפים מחקרים, שמחקרים מהסוג שביצע דידיה ראוט שווים באיכותם למחקרי RCT למרות שהם מחקרים תצפיתיים. בנוסף טען ריץ', שמניעת טיפול ותיק ובטוח ממטופלים, בעת מגפה, הוא מעשה שאיננו מוסרי.

אל מול כל ההוכחות האלה, ד"ר פאוצ'י סיכל את השימוש בתרופה, בטענה שהמנגנון שלה  בטיפול בחולי קורונה איננו ידוע. אלא שזוהי טענה בעייתית, שכן קיימות תרופות מאושרות שגם לגביהן מידע זה עדיין לא קיים, ובוודאי שאין מספיק מידע לגבי התחליפים שד"ר פאוצ'י דוחף – "חיסוני" ה-mRNA ותרופת הרמדסיביר.

בניגוד לטענת פאוצ'י, באוגוסט 2020 פירסם ד"ר פיטר מק'קולו מאמר שמסביר את המכניזם של פרוטוקול ה-HCQ, ובספטמבר פורסם באתר הטרום פרסום MedRxiv מאמר סקירה שיטתית ומטה-אנליזה של המחקרים הקליניים, שהראה שבכל המקרים שבהם הופעל הפרוטוקול בתוך כשבוע מתחילת המחלה היתה הצלחה גדולה בעצירתה, בעוד שהפעלת הפרוטוקול מאוחר יותר הביאה לתוצאות מעורבות. במרץ 2020 פורסם בכתב העת Nature מאמר המסביר כיצד התרופה עוצרת התרבות נגיפים בתרבית רקמה. מחקרים נוספים שנערכו מאז, אשר מפורטים בספרו של קנדי, הצביעו על הצלחת הפרוטוקול. לכן, מלחמתו של פאוצ'י, בשיתוף חברות התרופות, נגד תרופה זו מעלה שאלות רבות לגבי האינטרסים שלהם במעשים אלו.

האם היה זה האינטרס של קידום חיסוני ה-mRNA שעמד לנגד עיניו? 

חיסוני הקורונה בטכנולוגיית ה-mRNA נכנסו לחיינו בדיוק לפני שנה, לאחר שקיבלו היתר חירום מה-FDA. ההיתר ניתן על סמך מצב החירום שהוכרז בארצות הברית ב-27 לינואר, 2021 לגבי קוביד-19, ועל סמך סעיף 564 בחוק הפדרלי, המאפשר שימוש בטיפולים ובתרופות בשעת חירום גם אם לא קיבלו עדיין אישור שימוש מלא. שניים מן התנאים לקבלת היתר  חירום לתכשיר רפואי הם שישנה סכנה בריאותית משמעותית, ואין אלטרנטיבות טיפול אחרות.

בנוסף, עלות השימוש בפרוטוקול ה- HCQ הוא זעום – כ-$10 לטיפול, לעומת כ-$3,000 לטיפול באמצעות הרמדסיביר – סיבה נוספת שבגללה אין זה מפתיע שחברות התרופות מעדיפות שה- HCQ לא יאושר לשימוש.

הגדרת התרופה שונתה ממש לפני תחילת המגיפה ל"רעל בדרגה 2"

אך מתברר שפאוצ'י אינו היחיד, ואף לא היה הראשון שסיכל את השימוש ב-HCQ. למעשה, מדהים ככל שזה נשמע, השימוש החופשי בוטל עוד לפני ההכרזה המגיפה, חודשים ספורים לפני שמישהו מאיתנו דמיין תרחיש שכזה. כבר ב-12 בנובמבר 2019 הודיעה רשות המזון והתרופות בצרפת שהחל מה-13 בינואר 2020 תוגדר ה-HCQ כ"רעל בדרגה 2". בקנדה קרה בדיוק אותו הדבר מספר שבועות לאחר מכן, ובאפריל 2020 הזהירה ממשלת קנדה משימוש בתרופה ללא פיקוח רופא.

ב-6 באפריל 2020 הביא מטוס צבאי של חיל האוויר, באמצעות חמ"ל הרכש בראשות ראש המוסד יוסי כהן, משלוח גדול של ציוד ותרופות לישראל, כולל 2.4 מיליון טבליות HCQ (כחמישה טון), מהודו. אף על פי שהודו אסרה לייצא את התרופה, המשלוח אושר באופן מיוחד על ידי ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי. אלא שמאז אפריל 2020 לא ידוע מה עלה בגורל הטבליות הללו בישראל.

אולם זה היה חלק מסיפור קבורתה של התרופה. רופא מזמביה סיפר להרווי ריץ' שבכמה כפרים וערים רוקנו קבוצות קנייה את בתי המרקחת מה-HCQ, ושרפו את התרופות מחוץ לעיר. דרום אפריקה השמידה כשניים וחצי טון של התרופה בשווי של כעשרים מיליון ראנד, שהגיעה למדינה בחודש מאי באופן לא-חוקי, וכך קרה גם בארצות הברית, כאשר השלטונות הורו להשמיד משלוח של יותר מחצי טון HCQ שיובא מסין בתחילת המגיפה.

בחודש יוני 2020 דווח ב-CNN על 63 מנות של HCQ ש"נתקעו" במחסנים, לאחר שה-FDA ביטל את האפשרות להשתמש בהם לצורך טיפול בחולי קוביד-19. עוד קודם לכן, התרופה אף הוגדרה במדיה כ"מסוכנת עד-כדי מוות" בשימוש לא נכון. למעשה היו מנות אלו תרומה של חברות תרופות גדולות, ביניהן נוברטיס, באייר, סאנופי ונוספות.

כתב העת נאלץ לסלק את המחקר שקטל את התרופה. בינתיים, אישור החירום שלה בוטל

כדי לבסס את נפילת תרופת ה-HCQ פורסם ב-22 במאי 2020 מאמר מדעי באחד מכתבי העת הנחשבים ביותר בעולם הרפואה – ה-Lancet. המאמר התבסס על מידע שנאסף לכאורה על ידי חברה קטנה בשם Surgisphere שבסיסה באילינוי, ארצות הברית, ואשר הכיל לכאורה רשומות רפואיות של כ-96 אלף שאושפזו בלמעלה מ-600 בתי חולים.

ממצאי המחקר הראו לכאורה שלא זו בלבד שה- HCQאיננו יעיל, אלא שהוא אף מסוכן. החוקרים דיווחו שהם לא מצאו תועלת ל-HCQ או ל- CQבשימוש ביחד עם אזידומיצין או בלעדיו בבית החולים, וששתי התרופות היו קשורות להפחתה בהישרדות המטופלים בבית החולים, ובעלייה בשכיחות הפרעות בקצב הלב.  

בהתבסס על המאמר הודיע ארגון הבריאות העולמי שלושה ימים בלבד לאחר פרסום תוצאות המחקר כי בעקבות המחקר, ובשל חששות בטיחות, הוא עוצר את המחקרים הקליניים על התרופות הללו, וההחלטה פורסמה רשמית ב-4 ביולי. וזה לא נגמר בכך, שכן שבועות ספורים לאחר מכן, באמצע יוני 2020, הודיע ה-FDA כי הוא מבטל את אישור החירום שניתן ל-HCQ ולכלורוקווין, ואישר לחברות התרופות לקבל החזרי מס על המלאי שלהם מתרופות אלו. לפתע פתאום, אחרי 65 שנים של שימוש חופשי בתרופה, החליט ה-FDA שהשימוש בה חייב להיות תחת השגחה רפואית בבית חולים. השימוש החופשי ב- HCQלטיפול במחלות אחרות, כולל דלקת פרקים, זאבת, מחלת הליים ומלריה, הושאר על כנו.

הודעות אלו של ארגון הבריאות העולמי ושל ה-FDA הביאו מדינות רבות בארצות הברית לאסור על רופאים לרשום את התרופה למטופליהם, את בתי המרקחת לסרב למכור את התרופה, את בתי החולים לאסור על רופאיהם להשתמש בה, ואת חברות התרופות לסרב למכור אותה לשימוש בקוביד-19. במקביל, מדינות נוספות, כמו צרפת, איטליה, בלביה ופורטוגל, הודיעו שהן אוסרות על מתן התרופות לחולי קורונה, כשהשימוש הותר למשתתפים בניסויים קליניים בלבד. גם בשוויץ הופסק השימוש ב-HCQ בעקבות המלצות WHO וה-FDA, ואולם שבועיים לאחר מכן התברר שמספר המתים הוכפל. התרופה חזרה לשימוש ושיעור המוות חזר לערכי הבסיס. אותו דבר בדיוק קרה בפנמה.

זה עלול היה להיות המסמר האחרון בארון המתים של התרופות הללו, אלמלא כ-200 חוקרים עצמאיים שהחליטו לבחון לעומק את המאמר ב-Lancet, וכן את זה שפורסם ב-NEJM, שכאמור נכתב על ידי אותו מחבר ראשי, סאפאן דסאי, שהיה גם מנהל חברת Surgisphere.

החוקרים מצאו בשני המאמרים פגמים רבים, כולל ספק גדול לגבי נכונות הנתונים שעליהם התבססו המחקרים. חברת Surgisphere נעלמה תוך מספר ימים מהאינטרנט, ומנהל החברה, סאפאן דסאי, כבר לא עובד בבית חולים בשיקגו.

בנוסף, נמצא שלא היה מעקב מסודר אחר החולים אלא בדיקה האם הם מתו או לא, וכמה זמן שהו בבית החולים. למעשה, לא נאספו כלל נתונים לגבי התגובות הבריאותיות של החולים לתרופה, חולים שהיו מלכתחילה בעלי מחלות רקע רבות.

כעבור כשבועיים סולק המאמר על התרופה מכתב העת Lancet – סילוק שהוגדר כאחד הגדולים בהיסטוריה המודרנית. ואולם, עד היום לא ניתן הסבר על נסיבות הפרסום של מאמר שקרי זה.

המטרה: סיכול ממוקד של התרופה

המדהים הוא שלפני הקורונה לא היה ולו מחקר אחד שסיפק עדויות נגד השימוש ב- HCQ מסיבות בטיחותיות. אולם כאשר החלו להצטבר עדויות על יעילות התרופה, ה-NIH בראשות פאוצ'י, גייטס וחברות התרופות, וארגון הבריאות העולמי, באמצעות בעלי הברית שלהם בגופי המחקר ובעיתונות המדעית, יצאו לשנות את הגישה. באמצעות קרוב לעשרים מחקרים מוזמנים, הם "הוכיחו" שהשימוש ב-HCQ אינו יעיל ואף מסוכן. הם עשו זאת באמצעות מתן כמויות גדולות מאד של התרופה, הרבה מעבר למינון המומלץ שהוכח על ידי הרופאים כיעיל ובטוח נגד הקוביד-19. במקום לתת מינון של 400 מ"ג ביום, השתמשו במחקרים הקליניים, הן באיים הבריטיים והן ב-400 בתי חולים ב-35 מדינות שונות, במנה ראשונה של 2,400 מ"ג, ולאחר מכן מנה יומית של 800 מ"ג בכל יום.

ביוני 2020 פורסם ב-NEJM מאמר נוסף, שתיאר מחקר תצפיתי שנערך במרכז רפואי גדול בניו-יורק ובחן את הקשר בין השימוש ב-HCQ לבין צורך בהנשמה ולמוות מקוביד-19. החוקרים דיווחו במסקנותיהם שמתן התרופה לא הראה הפחתה במתן הנשמה לחולים, או למוות. ואולם מתברר כי בניגוד להמלצות המקובלות לשימוש בתרופה, התרופה נתנה לחולים במצב בינוני עד קשה, במינון של שתי מנות בנות 600 מ"ג ביום הראשון, ולאחר מכן מנה של 400 מ"ג בכל יום למשך ארבעה ימים נוספים.

במחקר אחר, שנערך בברזיל ופורסם באפריל 2020 בכתב העת JAMA, השתמשו החוקרים גם-כן במינונים גבוהים מאד של CQ (1,200 מ"ג ליום למשך 10 ימים), והוא הופסק לאחר ש-39% (16 מתוך 41) מהמטופלים נפטרו. על פי מאמר שפורסם בכתב העת Science ביוני 2020, החוקרים הראשיים של המחקר הואשמו ברצח מטופלים על מתן מינון גבוה של HQ.

מעבר למינונים הגבוהים, בכל המחקרים המוזמנים הללו לא היה שימוש בפרוטוקול המקובל של תוספת אזיטרומיצין ("זיתרומאקס") ואבץ.

ד"ר מריל נאס, רופאה שמתמחה בנשק ביולוגי, תיארה את הניסויים הקליניים הממיתים הללו, שהוכיחו שמתן מנה עודפת של תרופה אכן יכולה להרוג אנשים חולים וקשישים, והאשימה את אירגון הבריאות העולמי ברצח מטופלים. שלושה ימים לאחר הפרסום, ב-17 ביוני, דחה ארגון הבריאות העולמי את המשך השימוש ב-HCQ בניסויים, אך הניסויים המשיכו בזרוע אחרת, שבה קיבלו חולים שהיו מחוברים למכונות הנשמה הרכבים שונים של התרופות, וזאת כמובן, ללא אפשרות לקבל מהחולים הסכמה מדעת לניסוי ולמינון הגבוה שקיבלו.

קרן ביל ומלינדה גייטס מימנה חלק גדול מהמחקרים הללו, ומנהל המחקרים באיים הבריטים (RECOVERY) פיטר הורבי קודם במשרתו לאחר מכן, והוא משמש כראש המרכז למלחמה במגפות באוניברסיטת אוקספורד, ומועמד לקבל תואר אבירות מהמלכה אליזבת.

מדינות שהשתמשו בתרופה הראו שיעורי תמותה נמוכים יותר מקורונה

בתביעה שהוגשה ב-2 במאי 2020 במישיגן נגד ה-FDA על ידי ארגון הרופאים והמנתחים האמריקאי, ביקש הארגון לשחרר את השימוש ב-HCQ. בתביעה צוין שמדינות בעולם שלהן מערכות בריאות חלשות אשר איפשרו את השימוש ב-HCQ (בחלקן השימוש בו קיים ממילא בשל המלריה) הראו שיעורי מוות נמוכים יותר מקורונה לעומת ארצות הברית, אשר חסמה רופאים משימוש בתרופה.

ואכן, מחקר שנערך ע"י "נובה" (ללא ציון שמות החוקרים) הראה שבמדינות שהשתמשו ב-HCQ, שיעור מקרי המוות מקוביד-19 היה נמוך ב-80% מזה של מדינות שחסמו אפשרות להשתמש בתרופה זו. ממצאים דומים עולים מנתונים רבים נוספים, המצטברים עד היום – במדינות שבהן הותר השימוש ב-HCQ רמת התמותה נמוכה, לעומת המדינות בהן אסור להשתמש ב-HCQ. הרופאים הרבים שהצילו את מטופליהם באמצעות התרופה הוותיקה הזו מעידים על-כך עד היום.

ב-27 ביולי 2020 פורסם סרטון וידיאו ממסיבת עיתונאים פומבית שערך ארגון American Front Line Doctors בארצות הברית, שבה טענו רופאי הארגון שיש תרופה לקוביד-19, והיא HCQ. הסרטון צבר צפיות רבות מאוד, אלא שאז צונזר על ידי פייסבוק ויוטיוב (אפשר לצפות בו כאן). ביל גייטס כינה את הסרטון "שערורייה", שיבח את הצנזורה של הרשתות הגדולות (כולל יאהו), והביע תקווה שבעתיד הם יצליחו לבלום הפצת תכנים כזו מוקדם יותר, לפני שהתכנים יגיעו לתפוצה רחבה.

בתחילת יולי 2020 פורסם מאמר בכתב העת  International Society of Infectious Disease, שבו החוקרים הראו שהטיפול באמצעות HCQ לבד או בשילוב עם אזיטרומיצין היה קשור להפחתה בתמותה מקוביד-19, וללא תופעות לוואי שקשורות לתפקוד הלב. תגובת פאוצ'י למחקר זה הייתה שהוא שגוי משום שאיננו מחקר RCT – דהיינו, מחקר מבוקר אקראי מול קבוצת פלצבו, שהוא סטנדרט הזהב למחקר קליני. אלא שעובדה זו לא הפריעה לפאוצ'י לקדם את תרופת הרמדסיביר לקוביד-19, למרות שגם היא לא עברה מחקר RCT נאות, כמו גם התרופות הניסיוניות שפיתח ה-NIH במהלך מגיפת ה"MERS". בנוסף, טען פאוצ'י שבמחקר נעשה שימוש בקורטיקו-סטרואידים, שידוע ממחקר אחר שעשויים להפחית תמותה בחולים עם מחלה מתקדמת.

חודשים ספורים לאחר מכן, ב-20 בדצמבר 2020, אירע פיצוץ במפעל תרופות בטאיוואן – המפעל השני בגודלו בעולם לייצור הידרוסיכלורוקווין, והמפעל נשרף כליל.

 כשהגיעו חיסוני הקורונה, ובהליך מהיר קיבלו היתר לשימוש חירום מה-FDA, ברור היה לגמרי מדוע תרופת ה-HCQ (וכן טיפולים ותרופות מוכרות נוספות) הוחרמו על ידי הרשויות. כאמור, היתר החירום יכול להינתן רק אם אין בנמצא תרופה קיימת יעילה ובטוחה.

וכך קיבלו חיסוני ה-mRNA של פייזר ומודרנה, וכן חיסונים נוספים היתרי חירום והופצו בעולם במיליארדי מנות ובעלות כספית של טריליוני דולר, בעוד תרופה זולה וזמינה נדחקה לפינה ואף נאסרה לשימוש במקומות רבים.