כשלון ושמו התנשאות

מחנה השינוי מעולם לא ניצח.

הוא הצליח להרכיב ממשלה שהדבק בין חבריה היה "לא ביבי" שטחי שכזה, שלא באמת מאתגר את תפיסות עולמו של האיש.

למען "רק לא ביבי" הסכימו מפלגות השמאל לזנוח כל מרכיב אידיאולוגי, והוכיחו לציבור הבוחרים שלהם עד כמה מרכולתם ריקה.

במשך שלוש מערכות בחירות שהתקיימו בשנים 2020 ו-2021 ובמערכת הבחירות האחרונה בחרו אלו שהגדירו עצמם כ"מחנה השינוי" לא להציג אלטרנטיבה ולא גרם של ביקורת אל מול מה שהוא המשבר הבריאותי, כלכלי, חברתי, חינוכי ודמוקרטי המשמעותי ביותר שעמו התמודדה ישראל מיום הקמתה – משבר הקורונה.

העובדה שלא רבים מבינים את גודלו של המשבר היא בעיקר בגלל שאנשי "השינוי" החליטו שזה אינו נושא במחלוקת.

הם הרי גיבו את הסגרים (כל עוד איפשרו להם להפגין בבלפור) כאשר כבר היה ברור שהם מזיקים וחסרי תועלת.

הם גיבו את מדיניות הכפייה באמצעות הדרכון הירוק גם כשכבר היה ברור שאין בחיסון שום ערך במניעת הדבקה.

הם גיבו את מדיניות הסתרת הפרוטוקולים, העבירו חוק סמכויות דרקוני עוד יותר מזה שהעביר נתניהו, המשיכו להגן על ההסכמים המושחרים עם פייזר והתעלמו מנפגעי החיסון. הגיבוי שלהם ואימוץ המדיניות של נתניהו היו לא רק טעות מקצועית מוסרית ועקרונית, הם היו גם איוולת פוליטית.

את גודל האיוולת ממחישה היטב מערכת הבחירות שמתקיימת בארצות הברית בחודשים האחרונים. הצד הרפובליקאי, שמסתמן כי הוא עומד לנצח במה שמכונה "גל אדום" בבחירות האמצע שיתקיימו מחר (ה-8 בנובמבר), הבין זאת היטב. מבלי להתבייש, הרפובליקאים תוקפים ללא רחם את מי שאחראים לסגרים ההרסניים, להתעללות בילדים שאיבדו שנות לימוד ושנכפו עליהם מסכות חסרות תועלת; לגרעון ולמשבר הכלכלי; ולכפיית חיסון לא יעיל במניעת הדבקה בגלל שיקולים פוליטיים, ובעיקר מציגים את ההצלחה בכל פרמטר – כלכלי, בריאותי, חברתי וחינוכי, של המדינות שלא נכנעו לנרטיב "מגיפת קץ האנושות", נרטיב שאותו אימצו בחום הפרוגרסיביים במפלגה הדמוקרטית ובאמצעי התקשורת המזוהים איתם.

כמי שהזדהה בעבר עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית, והיה בצד "הנכון" בצד של אלו שלא חווים אפליה ביומיום, אני חייב לומר שההתנשאות, היעדר האמפטיה לסבלו של האחר, חוסר היכולת להקשיב, הטפת המוסר והביטול המרושע של כל מי שלא מיישר קו עם מה שהם מגדירים "כנכון", גרמו לי באיחור רב להבין סוף סוף את מה מרגישים רבים וטובים לאורך השנים כלפי מחנה השמאל מרכז, שפשוט לא מצליח להתנחל בלבבות של הציבור הישראלי.

המחנה הזה לא הצליח להבין שהדרך לזכות באמון הבוחר לא עוברת דרך השפלתו, העלבתו, הקטנתו וזלזול בסבל שלו. כשבני עדות המזרח אומרים שהם פגועים, שהם סוחבים מטען לאורך שנים, במקום ללעוג עליהם ולהגחיך אותם – תקשיבו להם. בדיוק כמו שהיה טוב אם הייתם מקשיבים ומחבקים את אותן נשים מוחלשות שפוטרו ממקומות עבודה בגלל מדיניות התו הירוק שהנהגתם בעזוז, או את הסטודנטים שנזרקו מהאוניברסיטאות, או את ההורים לילדים שכלאתם בבידודי ענישה מיותרים ולא מגדירים אותם כהזויים, ואת אלו שהתחסנו ונפגעו כמתנגדי חיסונים.