דרקון אדום: כיצד השתלטה סין על הוליווד

ביום שישי האחרון (ה-7 באפריל) כינס יו"ר הוועדה לענייני סין של בית הנבחרים האמריקאי מייקל גלגאר פגישה עם מנכ"ל דיסני רוברט איגר ועם בכירים אחרים בתעשיית הסרטים. מטרת הפגישה הייתה לבחון מקרוב את אחת הסוגיות המטרידות בשנים האחרונות רבים בארצות הברית – הקשר ההולך ומתהדק בין הוליווד לבין סין, וליתר דיוק, מה שנראה כבר כהשתלטות גוברת של סין על הוליווד, עד כדי כך, שיש המתארים כיום את תעשיית הסרטים האמריקאית כחברה בת בבעלות מלאה של המפלגה הקומוניסטית הסינית.

ההשתלטות המדאיגה הזו על המוסד שנחשב לסמל האמריקניות, כך עולה מדו"ח מקיף שפורסם לאחרונה בארצות הברית, התאפשרה כתוצאה משני גורמים מרכזיים: ההפיכה של סין לאחד משווקי הסרטים המובילים בעולם כיום, והמימון העצום שהיא מספקת לאולפני הסרטים האמריקניים. הדו"ח נכתב על ידי רס"ן מורגן א. מרטין ומייג'ור קלינטון ג. וויליאמסון, שני קצינים בחיל האוויר האמריקני, ופורסם על ידי Air University באלבמה, המרכז האקדמי המוביל להכשרה, לחינוך ולתארים מתקדמים של חיל האוויר האמריקני.

מחברי הדו"ח מציגים ראיות רבות המבהירות איך באמצעות עיסקאות והשקעות בסך מיליארדי דולרים, סין הצליחה להשתלט על תעשיית הסרטים האמריקנית ולכופף אותה, וכיצד היא משתמשת בהוליווד ככלי לקידום התעמולה הקומוניסטית, כחלק מהאסטרטגיה שלה להשגת הגמוניה עולמית. "ההשפעה הפיננסית שנוצרה העניקה לאולפני הקולנוע הסיניים את המיקום והגישה הדרושים לשינוי התוכן של סרטים אמריקנים, תוך אילוץ אולפני קולנוע אמריקנים לצנזורה עצמית כדי לפייס את הרגישויות של בייג'ינג, כתבו רס"ן מורגן א. מרטין ומייג'ור קלינטון ג. וויליאמסון. "ברגע שנוצרה מערכת היחסים הפיננסית", הם הסבירו במאמר, "האולפנים האמריקנים הפכו למחויבים לרצונות של ה-CCP (המק"ס - המפלגה הקומוניסטית הסינית) בכל פעולות יצירת הסרטים".

הדו"ח מפרט 147 סרטים שנעשו עם אולפנים הקשורים לממשלת סין בין השנים 2003 ל-2021, בין אם באמצעות השקעה ישירה של הסינים או קופרודוקציות. ודוגמאות לא חסרות, בהן, בין היתר, 'איירון מן '3, 'סקייפול 007', 'ענן אטלס', 'גברים בשחור 3', 'שחר אדום', 'מלחמת העולם Z', 'קארטה קיד', ואפילו 'טיטניק'. כל אלה, וסרטים רבים אחרים, עברו בעקבות הצנזורה הסינית ולחץ של דיפלומטים סינים קיצוץ של חלקים, ולעתים סצינות שלמות, שהתנגשו עם הדרישות, הנרטיב ושאיפות הכוח הבינלאומיות של ה-CCP. כך לדוגמה, היוצרים של הגירסה המחודשת של הסרט 'שחר אדום', המתאר כיצד תושבי עיר אמריקאית מתעוררים למחזה סוריאליסטי שבו צנחנים מארץ זרה ממלאים את השמים ופולשים לארצות הברית, נאלצו לשנות את זהות הפולשים – מהצבא הסיני בגירסה המקורית ב-1984, לצבא קוריאה הצפונית.

דיסני ו'שלושת ה-T'

שלושת הנושאים העיקריים שנחשבים לסדין האדום של המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) הם מה שזכה לכינוי "שלושת ה-T": טיבט, טיוואן וטיאננמן. זה לא מפתיע. סין כמובן איננה מעוניינת בשום דיון או אפילו אזכור של הדיכוי האכזרי שהיא מפעילה בטיבט, מדינה שהייתה עצמאית וסין סיפחה ב-1959; של העובדה שטיוואן, למרות שאינה מוכרת רשמית כמדינה עצמאית על ידי הקהילה הבינלאומית, עדיין מתנהלת ככזו; או של הטבח שביצעה בכיכר טיאננמן ב-1989.  בשנים האחרונות, נוסף על אלו גם הטאבו בכל מה שקשור למוסלמים האויגורים ולזוועות שמבצעת בהם הממשלה הסינית. על פי סקירה של Harvard International Review מאוקטובר 2021, מחלקת המדינה האמריקאית של טראמפ הגדירה רשמית בתחילת 2021 את פעולות המק"ס כנגד המוסלמים האויגורים בחבל שינג'יאנג, אזור המערב הרחוק של סין, כפשע נגד האנושות וכרצח עם.

הראשון שהבין זאת על בשרו היה ריצ'רד גיר. כשגיר עלה לבמה בטקס פרסי האוסקר של 1993 כדי להכריז על האוסקר לבימוי האמנותי הטוב ביותר, הוא לא יכול היה לדמיין שלערב הזה יהיו השלכות גורליות על קריירת המשחק שלו יותר מעשרים שנה מאוחר יותר. במקום לשאת את נאום האוסקר הסטנדרטי, גיר בחר לנצל את הבמה כדי לדבר על מצב זכויות האדם בסין ועל הכיבוש שלה בטיבט. הוא הפציר בקהל "לשלוח אהבה וסוג של שפיות לדנג שיאופינג (שהיה אז מנהיג המפלגה הקומוניסטית), שייקח את חייליו וייקח את הסינים מטיבט, ויאפשר לאנשים לחיות שוב כאנשים עצמאיים חופשיים". גיר, שהיה אז בשיא הקריירה שלו, עם ההצלחה המסחררת של "ג'יגולו אמריקאי" ו"אישה יפה", הפך מחוץ למסך לבודהיסט ולתומך וחבר ותיק של הדלאי למה, מנהיגה הגולה של טיבט, וב-2008 הוא אף קרא להחרים את אולימפיאדת בייג'ינג. באופן לא מפתיע, הוא הפך לפרסונה נון גראטה בסין. אבל המפלגה הקומוניסטית לא הסתפקה בזה. גיר הפך לנער הפוסטר שלה למה קורה למי שמעז להרגיז את הדרקון הסיני, וכיצד גם הכוכב הפופולרי ביותר יכול לעבור במהירות מסחררת מה-A-least של הוליווד – לרשימה השחורה שלה, זו שהנמנים עליה אינם יכולים עוד להופיע בשום סרט המופק באולפניה.

אולפני הוליווד הפנימו היטב את הלקח, וזה כולל את ה-מותג בהא הידיעה המזוהה עם האמריקניות – אולפני דיסני. ב-1997 חסמה המפלגה הקומוניסטית הסינית את הגישה של דיסני לשוק הסרטים בסין, כ"עונש" על הפקת הסרט 'קונדון', שהציג את דיכוי העם הטיבטי בידי סין. העונש עבד. מנכ"ל דיסני דאז, מייקל אייזנר, התנצל על הסרט, וכינה אותו "סוג של עלבון לחברים שלנו". האולפן אף הרחיק לכת ושכר את הנרי קיסינג'ר, מי ששימש בשנות השבעים כמזכיר המדינה האמריקני, ופעל למיסוד היחסים הדיפלומטיים עם סין, כדי לתווך בין האולפנים לסין. זה לא נעצר שם. "דיסני למשל, עבדה בשיתוף פעולה הדוק עם קבוצת הסרטים של סין במהלך הפקת הגירסה המחודשת של 'מולאן' לשנת 2020, והגיעה עד לקבלת אישור התסריט על ידי מחלקת התעמולה המרכזית [הסינית]", כתבו מחברי הדו"ח החדש. יתר על כן, מתברר שבסוף רשימת הקרדיטים בסרט, דיסני הודתה לשמונה גופים ממשלתיים בשינג'יאנג.

גם אולפני פרמאונט, שהפיקו את 'אהבה בשחקים: מאווריק'  (באנגלית: Top Gun: Maverick), הפקת המשך לסרט המצליח 'אהבה בשחקים' מ-1986, הואשמו בהשתחוות לסין כשבטריילר שפורסם ביולי 2019 הוסרו מגב מעיל הטייסים של קפטן פיט "מאווריק" מיטצ'ל (טום קרוז) הדגלים של טיוואן ויפן – עוד מדינה שנחשבת בעיני סין לטאבו, ושכלפיה שוררת בסין איבה רבת שנים. בסרט המקורי מ-1986, שני הדגלים הללו התנוססו על מעיל העור המפורסם של מאווריק ביחד עם דגלים של מספר מדינות נוספות. זה לא היה מקרי, שכן לא זו בלבד שעל הפרק עמדו רווחי הקופות הצפויים ברגע שהסרט אמור היה להגיע לבתי הקולנוע בסין, אלא שכסף סיני גם תמך בהפקת הסרט. חלק גדול מהתקציב הענק שלו, שעמד על 150 מיליון דולר, הגיע מחברת Skydance Media, חברת סרטים מלוס אנג'לס הממומנת חלקית על ידי Tencent Pictures, חברת הטכנולוגיה הסינית שעומדת מאחורי אפליקציית ההודעות הפופולרית ביותר בסין.

המשקיעים הסינים ציינו בפני בכירי Skydance כי הדגלים הללו מהווים בעיה, שכן העובדה שכוכב קולנוע עולמי מתהדר בדגל טיוואן מערער את הריבונות הסינית, וגם דגל יפן, מהווה התרסה כנגד סין. בסופו של דבר, כשהסרט הושק במאי 2022 לאחר שההשקה נדחתה עקב ההכרזה על מגיפת הקורונה, דגלי טיוואן ויפן חזרו למעילו של קרוז לאחר ש- Tencent Pictures עזבו את ההפקה.

תיבת העיתונים הצהובה של האפוק-טיימס

אבל הצנזורה הסינית לא עוצרת רק במושאי הטאבו עצמם, אלא מתרחבת לכל מי שמעז לבקר את המדינה בנושאים אלה, וריצ'ארד גיר הוא לא היחיד. לפני פחות משנה, במאי 2022, המק"ס  איימה להחרים את 'דוקטור סטריינג' 2' רק מפני שבאחת הסצינות בסרט הופיע למשך כמה שניות תיבת העיתונים הצהובה של העיתון אפוק טיימס. התיבה, שעמדה בקרן רחוב בניו יורק במהלך קרב בין דוקטור סטריינג' לבין מפלצת בעלת עין אחת בשם גרנגטוס, נושאת את שם העיתון בשפה הסינית - 大紀元時報. ה"אפוק טיימס" ידוע בסיקור הלא מצונזר שלו של סין, כולל הפוליטיקה הפנימית במק"ס, הפרות זכויות האדם של המשטר נגד מיעוטים אתניים וקבוצות דתיות, ופעולות התעמולה של בייג'ינג בחו"ל. העיתון נוסד על ידי מתרגלי פאלון גונג שעמדו בפני רדיפות בסין בשל אמונתם, המלמדת אנשים לחיות על פי עקרונות האמת, החמלה והסובלנות. המהדורה בשפה הסינית היא העיתון הנפוץ ביותר בקרב הקהילות הסיניות שמעבר לים. האתרים בשפה האנגלית והסינית של האפוק טיימס אסורים בסין.

עוד דבר שהמפלגה הקומוניסטית הסינית לא מעוניינת בו בשום אופן הוא הפגנת חולשה אל מול המערב, כפי שלמדו אולפני מטרו-גולדווין-מאייר, כשנאלצו להיכנע לתכתיבי הצנזורה שלה ולקצץ סצינה שלמה מהסרט  Skyfall 007, שבה ג'יימס בונד מחסל מתנקש צרפתי שנכנס לגורד שחקים ובשנגחאי ויורה במאבטח סיני, כדי שהסינים יסכימו להקרין את הסרט. במקרה אחר, שנחשף בתכתובת אימיילים, התווכח אחד המנהלים באולפני סוני עם פקידים סינים על מה מותר ומקובל ומה לא מקובל על הממשלה הסינית. למשל, האם סרט האנימציה "פיקסלים" מ-2015 יכול להציג סצינה שבה חייזרים ממשחקי וידיאו מפוצצים את החומה הסינית הגדולה או לא. בסופו של דבר, סוני הסירה את הסצינה, כשלעומת זאת, סצינות שבהן חייזרים פוגעים באנדרטת וושינגטון ובחלקים ממנהטן נשמרו.

למעשה, סין אינה מעוניינת בשום אזכור שגורם לה להצטייר באופן שלילי. ב-2009 הגישו אולפני סוני את התסריט של הגירסה המחודשת של 'קארטה קיד' (הגירסה המקורית הוקרנה ב-1984), שהופקה בשיתוף עם אולפנים ממשלתיים סינים, לצנזורה של סין, ובעקבות דרישות המק"ס הסכימו לחתוך 12 דקות מהסרט, בהם לא פחות מ-75 חלקים, כולל 19 חלקים שבהם הוכנסו קטעים חלופיים. בין היתר, נחתכו מהסרט כמה סצנות קרב שגרמו לאזרחים סינים להיראות תוקפניים, גזעניים ושונאי זרים.

סיפור בשלוש מערכות

איך התגלגלו הדברים לידי כך? את הסיפור של מערכת היחסים הבלתי צפויה בין סין להוליווד אפשר לספר בשלוש מערכות, אומר אריך שוורצל בספרו "שטיח אדום: הוליווד, סין והקרב הגלובלי על עליונות תרבותית" שיצא לאור לפני כשנה. למעשה, הוא מסביר, הסיפור התחיל עם הקמתה של הוליווד – "תעשייה של תופרות ושחקנים, שהפכה לתחנת כוח שמשכה את העולם לכיוון ארצות הברית. הוליווד הפכה לענף היצוא מספר 1 של אמריקה". היום, ראשי המק"ס רואים בהוליווד בדיוק את מה שראו בה הפוליטיקאים האמריקאים בתחילת דרכה – כלי השפעה ומשיכה עוצמתי שעזר לתדלק את עלייתה של המדינה כמעצמה עולמית. המערכה השנייה התרחשה במהלך העשור שבין 2010 ל-2020, שבמהלכו פגשו השאיפות הכלכליות של הוליווד את שאיפות ההתפשטות של סין. המערכה השלישית מתרחשת כיום, כאשר סין, שמנסה לשרטט מחדש את המערך הגיאופוליטי של העולם, רוצה להשתמש בתעשיית הקולנוע האדירה שבנתה כזרוע תעמולה שתעזור לה לשרטט מחדש את הגבולות התרבותיים ולשווק את הערכים שלה למערב.

שוורצל, עיתונאי בוול סטריט ג'ורנל שמסקר כבר עשר שנים את הוליווד, מתאר בספר כיצד ב-2008, כמה שבועות לאחר אולימפיאדת בייג'ינג, נסעה קבוצה של בכירים סינים ללוס אנג'לס, לקורס מזורז על השפעה, שנערך באוניברסיטת UCLA בקליפורניה. המשימה שהוטלה על חברי המשלחת, שנבחרו על ידי מינהל הרדיו, הקולנוע והטלוויזיה בסין, הייתה ללמוד כיצד השיגה תעשיית הקולנוע האמריקאית את מעמדה כמובילה בתרבות העולמית, ואיך סין יכולה להעתיק את ההישג הזה. מנחה הקורס, פרופ' רוברט רוזן, אירח במהלכו שורה של בכירים בהוליווד, בהם בין היתר, הראשים של חברת סרטי יוניברסל (Universal Pitctures) – האולפן שהוקם כבר ב-1912 ושאחראי להפקות כמו 'פרנקנשטיין', 'הציפורים', 'אי.טי', 'גלדיאטור', 'חזרה לעתיד' ו'מהיר ועצבני'; מנכ"ל חברת מטרו-גולדווין-מאייר (MGM), שהתפרסמה עם 'הקוסם מארץ עוץ', 'בן חור', 'ווסט סייד סטורי' ו'שתיקת הכבשים'; וראש איגוד הקולנוע האמריקאי שתיאר את עבודת הלובינג של ארגונו בוושינגטון לקידום הבידור בארצות הברית.

הרעיון לשלוח פקידים ללוס אנג'לס כדי ללמוד מהתעשייה הקפיטליסטית המפורסמת ביותר בארצות הברית לא היה מתקבל על הדעת בסין בעבר. למעשה, עד 1994, בתי הקולנוע הסיניים היו סגורים לעולם המערבי. ואולם, ב-2008 כבר הייתה לסין תעשיית סרטים שהלכה וגדלה וקופות שצמחו במהירות, גם אם כל זה התרחש מחוץ לטווח הראייה של המערב. איש בהוליווד לא יכול היה לנחש שבתוך שנים ספורות, הדינמיקה בין שני הצדדים – הפקידים הסינים כתלמידים ומנהלי האולפנים בהוליווד כמורים – תתהפך, והוליווד תהיה זו שתבקש עזרה מסין. בוודאי שאיש ממנהלי הוליווד שהרצו באותו קיץ לסינים באוניברסיטת קליפורניה לא דמיין שרק עשר שנים מאוחר יותר, יוניברסל תשלים עיסקת מימון של 500 מיליון דולר עם חברה סינית, תלהק שחקניות סיניות לסרטים הגדולים שלה ותקים פארק שעשועים הנושא את המותג יוניברסל ליד בייג'ינג, שאולפני מטרו-גולדווין-מאייר ייכנעו אף הם להשתלטות הסינית ויצנזרו את הסרטים שלהם כדי לא להרגיז את סין, שחברת וויליאם מוריס תפתח משרד בסין כדי לסייע לכוכבים החדשים במדינה להגיע לקהל העולמי, ושמפיקים ישכתבו מחדש תסריטים כדי לקבל מימון מאנשי עסקים סינים.

אבל המכונה הסינית עבדה במהירות בלתי נתפסת כמעט. כבר ב-2013 הפכה סין לשוק הסרטים השני הגדול בעולם.  שוורצל מספר שהצטרף למערכת בלוס אנג'לס של הוול סטריט ג'ורנל בקיץ של אותה שנה. "נשכרתי כדי להיות עיניים רעננות על הסיקור של העיתון את הוליווד", הוא מספר. "עד מהרה התחלתי לראות את סין בכל מקום שבו הסתכלתי". בסתיו 2013, הסרט "כוח משיכה", שבו סנדרה בולוק, בתפקיד האסטרונאוטית ד"ר ראיין סטון, מצליחה להציל את עצמה ולשרוד על ידי כך שהיא מגיעה לתחנת החלל הסינית טיאנגונג, הפך להצלחה כה גדולה בסין, עד כי איש מהמפיקים ההוליוודיים לא יכול היה להתעלם מכך. "כוח משיכה" עמד בראש מצעד שוברי הקופות בעולם, כשבמהלך סוף השבוע שבו הושק ב-28 באוגוסט 2013 הוא הרוויח 27.4 מיליון דולר מ-27 מדינות. אך בסין, שבה הושק הסרט ב-19 בנובמבר אותה שנה, הוא הרוויח 35.76 מיליון דולר בתוך שישה ימים, וזאת, למרות התחרות מצד "משחקי הרעב: התלקחות", שהושק שם במקביל.

עד שנת 2020, סין עקפה את ארצות הברית והפכה לשוק הקולנוע מספר 1 בעולם – ועימה גדל גם הפיתוי של אולפני הוליווד לשתף פעולה, גם במחיר של כניעה לצנזורה. הרווחים מסרטים שהוקרנו שם התקרבו לעתים קרובות למיליארד דולר, "שוק שהפך גדול מכדי להתעלם ממנו ורווחי מכדי לכעוס", כתב שוורצל. "משום מקום הופיע שוק עם 1.4 מיליארד לקוחות פוטנציאליים... שמפיקי הוליווד תיארו אותם בפני כ'משאב לאומי ענק'". אלא שהגישה למשאב הזה, הוא ממשיך, "תצריך כניעה לדרישות הצנזורה וניווט בין מוקשים פוליטיים כדי לבנות פארק שעשועים או להבטיח מימון סיני".

סוס טרויאני

על פי דו"ח הסקירה מ-Air University, הסינים הבינו היטב שבהינתן השקפתם השלילית המוחלטת של האמריקאים על סין, כל ניסיון להפיץ באופן גלוי מסרים פרו-סיניים יידחה על הסף על ידי הקהל האמריקאי. אם הם רוצים לשנות את תפיסת הציבור המערבי כלפיהם, הם חייבים לעשות זאת באמצעות טיפוח "כוח רך" – המוגדר כ"יכולת להשפיע על ידי שכנוע ולא על ידי כפייה", כתבו מחברי הדו"ח. "הפעלת כוח רך יעילה במיוחד נגד השיטה הדמוקרטית, שכן ההעדפות, הנטיות והעמדות של האוכלוסייה מתורגמים בהמשך להרגלי הצבעה, שבתורם מניעים את מדיניות הממשלה". תעשיית הסרטים היוותה את הכלי המושלם לכך.

הרעיון להשתמש בקולנוע ככלי תעמולה אינו חדש כמובן. סרטים שימשו לאינדוקטרינציה ולתעמולה מאז מלחמת העולם הראשונה, והיו בשימוש נרחב על ידי גרמניה הנאצית ורוסיה הסטליניסטית. הקולנוע הוא מדיום יעיל מאוד להשפעה. אלפרד היצ'קוק נהג לומר בראיונות ש"יצירת [סרט] מבוססת על מדע מדויק של תגובות הקהל". הרעיון הזה עומד בבסיסו של תחום מחקר שפותח החל משנת 2000, שמכונה נוירוסינמה. החוקרים בתחום הזה משתמשים בטכנולוגיית fMRI (הדמיית תהודה מגנטית פונקציונלית) כדי למדוד את פעילות המוח של משתתפים במהלך צפייה בסרטים ולנסות להבין כיצד בדיוק משפיעה הצפייה בסרטים על המוח שלנו, ואת התגובה של המוח האנושי לסרט או לסצנה מסוימים. כך לדוגמה, מחקר שפורסם ב-2008 בכתב העת Projections: Journal for Movies and Mind מצא שלסרטים מסוימים יש את הכוח "לשלוט" בפעילות המוח ובתגובות העצביות של הצופים, מה שבתורו יכול להוביל לשליטה על רגשות, תפיסות ועמדות. "בהנחה שמצבים נפשיים קשורים קשר הדוק למצבי מוח (השערה שרוב מדעני המוח ופילוסופים רבים מאמינים שהיא נכונה), שליטה במצבי המוח של הצופים, למטרותינו, זהה לשליטה במצבים הנפשיים שלהם. כולל התפיסות, הרגשות, המחשבות, העמדות שלהם וכו", הם כתבו.

מחקרים רבים מתחום הפסיכולוגיה של השכנוע ושינוי עמדות הראו שאנשים מגיבים בהתנגדות ומייצרים טיעוני נגד כאשר מציגים להם מסרים שמוגדרים כניסיונות השפעה, כמו למשל, נאום של פוליטיקאי בקמפיין בחירות. לעומת זאת, כאשר הם קוראים רומן או צופים בסרט, הם אינם מצפים לכך שאמצעים אלה ישמשו ככלי להשפעה. לכן, הם מסוגלים לעקוף את ההתנגדות האינטואיטיבית לניסיונות השכנוע. בספר "שואה מוזהבת", מתאר רוברט פרוקטור את האסטרטגיות והתחבולות שבהן השתמשו חברות הטבק כדי להפוך את המוצר הקטלני שלהן לסם הנפוץ ביותר בכדור הארץ, תוך שהן לוכדות גדודים של מדענים, פוליטיקאים ואת המדיה ברשת של הכחשה והונאה. בין שלל המסמכים הסודיים שנחשפים בספר, מצטט פרוקטור מסמך שכתבו אנשי יחסי הציבור של חברת ריינולדס, יצרנית סיגריות כאמל, על השימוש בכלים בידוריים כדי להחדיר תעמולה: "זה פוגע בצרכן כאשר הוא הכי חשוף להגיב באופן חיובי למסר – כאשר הוא נהנה מפעילות פנאי המבטיחה מסגרת נפשית חיובית" (עמ' 98).  

הרעיון הזה, של הטמעת מסרים 'חינוכיים' בתוך טקסט בידורי, שימש למעשה כבסיס לתיאוריה שפותחה בתחום הקמפיינים החברתיים, המכונה "בידור-חינוך" (Entartainment-Education, או E-E). ה-CDC והוליווד אף יצרו כבר לפני שנים שיתוף פעולה שנקרא Hollywood, Health and Society (הוליווד, בריאות וחברה), שבמסגרתו מייעצים מומחי ה-CDC למפיקים ובמאים בהוליווד בנושאי בריאות וחברה ומספקים להם "מידע מדויק ועדכני לקווי עלילה", וגם פועלים במשותף כדי להטמיע מסרים מסוימים בתוך העלילה. כך, מומחי תעמולה יכולים לנצל את הפגיעות המוגברת של הקהל במהלך הצפייה בסרטים על ידי הטמעה של מסרים בתוך הנרטיב של הסרט. "באופן זה", כתבו החוקרים בדו"ח הסקירה החדש מ-Air University, "הנרטיב משמש כסוס טרויאני, שבו יכולה תעמולה להשתמש כדי לחדור ל'מבני ההגנה' של ההתנגדות של הצופה".

צנזורה עצמית

 איך בדיוק עובד שיתוף הפעולה בין הוליווד לסין? בשיחת פודקסט על הסוגיה הזו שנערכה ב-2018 מטעם קרן Heritage, ארגון מחקר אמריקני למדיניות ציבורית עם כמה עיתונאים, הסביר מייק גונזלס, עמית בכיר במכון דיוויס לביטחון לאומי ומדיניות חוץ, שחקר את הנושא: "ובכן, לאולפן הוליוודי יהיה תסריט. הם ישלחו אותו לצנזור הסיני ויגידו: 'זה סרט שאולי נרצה לראות אותו מוצג בסין בשלב מסוים'. הצנזור הסיני יעבור על זה, ואז יגיד שיש דמות טיבטית... זה קרה בסרט 'דוקטור סטריינג'. ב'דוקטור סטריינג'' הייתה דמות טיבטית, והאולפן שיצר את 'דוקטור סטריינג'' לדמות קלטית, כדי לא להכיר בכך שקיים דבר כזה כמו טיבטי. שיש כזו זהות וקבוצה של אנשים שנקראים טיבטים".

אבל שיתוף הפעולה של הוליווד עם הצנזורה הסינית הרחיק כבר מזמן לכת הרבה יותר, למצב שבו, לדברי גונזלס, צנזורים סינים מוזמנים על ידי האולפנים לסט הצילומים. חמור מכך, מתברר שלעתים קרובות, התסריטאים והמפיקים האמריקאים אפילו לא ממתינים לצנזורה הסינית, אלא מפעילים צנזורה עצמית. כך למשל, מתברר שב-2013, כאשר בכירים באולפני פרמאונט צפו בסרט הזומבים 'מלחמת העולם Z' בכיכובו של בראד פיט, הם לא היו מודאגים מהסצינות האלימות בסרט. מה שהדאיג אותם הייתה סצינה קצרה שבה הדמויות בסרט דנות על המקור הגיאוגרפי של ההתפרצות שגרמה לאפוקליפסת הזומבים ומצביעות על סין. הם ייעצו למפיקים לערוך מחדש את הסצינה, מחוק את ההתייחסות לסין ולציין במקומה מדינה אחרת כמקור פוטנציאלי למגיפה. "זה פבלובי", אמר גונזלס בראיון הפודקאסט ל-"Heritage Explains". "אם אתה יודע שאתה הולך לקבל מכה על הראש כשאתה עושה משהו, במשך הזמן, אתה נוטה לא לעשות את זה. אתה לא צריך לקבל מכה בראש ואז לחזור בך. אתה עצמך לא תעשה את זה. אז אם אתה אולפן הוליוודי ואתה יודע שטיבט היא נושא אסור, אתה לא הולך לכלול שום דבר על טיבט".

לא כולם מוכנים לבלוע את הצפרדע הסינית

הנכונות לשתף פעולה עם השתקת הזוועות שהמק"ס מבצעת כבר שנים רבות בטיבט, במתרגלי הפאלון גונג ובאויגורים, אומרים המבקרים, צורמת במיוחד לאור העובדה שהוליווד יוצאת מגידרה כדי להפגין רגישות ותקינות תרבותית בכל מה שקשור לנושאי גזע ואתניות. כך למשל, בקמפיין מתוקשר, הודיעו אולפני דיסני על הסרתם ממדור הילדים של סרטים ישנים, כמו פיטר פן, דאמבו ומשפחת רובינזון השוויצרית, בשל העובדה שהם כללו התייחסות שהוגדרו כחסרות רגישות מבחינה גזעית ואתנית, ושלל סרטים אחרים הושארו, אך נוספה להם אזהרה: "תוכנית זו כוללת תיאורים שליליים ו/או התעללות באנשים או בתרבויות. הסטריאוטיפים האלה היו שגויים אז והם שגויים עכשיו. במקום להסיר את התוכן הזה, אנו רוצים להכיר בהשפעתו המזיקה, ללמוד ממנו ולעורר שיח כדי ליצור עתיד מכיל יותר ביחד".

נקודת האור היא שלא כולם משתפים פעולה. כשהצנזורים הסינים דרשו מהבמאי קוונטין טרנטינו לערוך את סרטו 'היו זמנים בהוליווד' (2019) ולסלק ממנו קטע שכלל תיאור לא מחמיא של אמן הלחימה הסיני ברוס לי, טרנטינו סירב לבלוע את הצפרדע הסינית, למרות שזה עלה לו ביוקר, שכן הסינים ביטלו את הקרנתו בסין. גם ריצ'רד גיר ממשיך להתעקש על עקרונותיו, והוא משמיע את קולו בכל מקום אפשרי. בשימוע בקונגרס שנערך ב-2020 הוא התריע שכיום לא ניתן עוד להפיק סרטים כמו "צדק אדום" (1997) שבהם מובעת ביקורת על סין. אבל טרנטינו וגיר הם היוצאים מהכלל שלא מעידים על הכלל – כפי שהסביר התסריטאי הווארד רודמן בדו"ח PEN America, "כשהסיפור של במאי שמסרב להשתתף ראוי לחדשות, אתה יודע שמדובר בתופעה רווחת".

כאמור, בסוף השבוע האחרון קיים מייקל גלאגר פגישה עם בכירי הוליווד, בניסיון לעצור את הגלישה במדרון החלקלק. גלאגר הרפובליקני נחשב לנץ בכל מה שקשור לסין. הוא היה שותף להצעת לאיסור TikTok, ובעבר אף איים לזמן את בכירי הוליווד לשימוע בגבעת הקפיטול אם לא יהיו מוכנים לנהל שיחה עם הקונגרס על ההשפעה הסינית. כעת הוא מנסה לגייס אותם בגישה רכה יותר. על פי דיווח בוושינגטון טיימס, הפגישה הייתה פרטית וסגורה, במטרה לאפשר לתעשיית הבידור מקום לדבר בכנות ללא חשש מנקמה סינית, ולכן לא פורסמו פרטים ממנה. האם הניסיון הזה יעזור, או שכבר מאוחר מדי? ימים יגידו. נכון לעכשיו לפחות, הוליווד נראית אדומה מתמיד.