האם צורה של ויטמין B3 עשויה לסייע בהגנה מפני גלאוקומה?

במחקר שהתבסס על רשומות רפואיות של 2,920 מטופלים עם לחץ תוך-עיני מוגבר, רק 3.5% מהמטופלים שתועד אצלם שימוש בניקוטינאמיד, צורה של ויטמין B3, אובחנו בהמשך בגלאוקומה, לעומת 9% בקבוצת הביקורת

האם צורה מסוימת של ויטמין B3 עשויה לסייע בעיכוב התפתחותה של גלאוקומה? מחקר חדש שפורסם בכתב העת JAMA Ophthalmology  מצא כי בקרב אנשים שסבלו מלחץ תוך-עיני מוגבר, נטילת ניקוטינאמיד הייתה קשורה לסיכון נמוך משמעותית להתפתחות גלאוקומה ראשונית פתוחת זווית.

גלאוקומה היא קבוצה של מחלות הפוגעות בעצב הראייה ועלולות לגרום לאובדן ראייה בלתי הפיך. הסוג הנפוץ ביותר, גלאוקומה פתוחת זווית, מתפתח בדרך כלל באיטיות ולעיתים קרובות ללא תסמינים מוקדמים. לחץ תוך-עיני מוגבר הוא אחד מגורמי הסיכון המרכזיים למחלה, אם כי לא כל אדם הסובל מלחץ מוגבר יפתח גלאוקומה, והיא יכולה להופיע גם אצל אנשים שהלחץ בעיניהם תקין.

הטיפולים הקיימים, ובהם טיפות עיניים, טיפול בלייזר וניתוח, מתמקדים בעיקר בהפחתת הלחץ התוך-עיני. אולם גם תחת טיפול מתמשך, אצל חלק מהמטופלים המחלה ממשיכה להתקדם ואיתה הסיכון לאובדן ראייה. משום כך מחפשים החוקרים דרכים נוספות להגן על עצב הראייה ולעכב את התפתחות המחלה.

מה מצא המחקר?

על רקע זה בחנו החוקרים האם ניקוטינאמיד עשוי לסייע במניעת התפתחותה של גלאוקומה בקרב אנשים הנמצאים בסיכון מוגבר. לשם כך הם ניתחו רשומות רפואיות אנונימיות שנאספו מ-67 ארגוני בריאות בארצות הברית בין מרץ 2006 למרץ 2026. הם איתרו מטופלים שאובחנו עם לחץ תוך-עיני מוגבר, אך טרם פיתחו גלאוקומה ולא קיבלו קודם לכן טיפול תרופתי או טיפול לייזר למחלה.

לאחר התאמה סטטיסטית של מאפייני המטופלים, השוו החוקרים בין 1,460 מטופלים שתועד אצלם שימוש בניקוטינאמיד לבין 1,460 מטופלים שלא היה ברשומותיהם תיעוד של שימוש בניקוטינאמיד או בניאצין. תקופת המעקב הממוצעת הייתה 3.7 שנים.

הפער בין הקבוצות היה משמעותי: 51 מטופלים בקבוצת הניקוטינאמיד, 3.5%, אובחנו במהלך המעקב בגלאוקומה, לעומת 132 מטופלים, 9%, בקבוצת הביקורת. מדובר בירידה יחסית של 66% בסיכון ובפער מוחלט של 5.5 נקודות אחוז בין הקבוצות.

גם הצורך בטיפול היה נמוך יותר בקרב משתמשי הניקוטינאמיד. 13.6% מהם החלו להשתמש בטיפות עיניים להורדת הלחץ התוך-עיני, לעומת 21.2% בקבוצת הביקורת. טיפול לייזר נדרש אצל 0.8% ממשתמשי הניקוטינאמיד, לעומת 1.9% מהמטופלים שלא השתמשו בו.

לדברי החוקרים, הממצאים מצביעים על כך שניקוטינאמיד עשוי לשמש בעתיד טיפול מניעתי לעיכוב או למניעת הופעתה של גלאוקומה פתוחת זווית.

עם זאת, חשוב להדגיש כי למרות גודל המדגם והפער הבולט בין הקבוצות, מדובר במחקר תצפיתי שהתבסס על רשומות רפואיות. לפיכך, הוא מצביע על קשר, אך אינו יכול להוכיח שהניקוטינאמיד הוא שהפחית את הסיכון לגלאוקומה. כמו בכל מחקר תצפיתי, ייתכן שהבדלים נוספים בין הקבוצות, שלא נמדדו ברשומות, תרמו לתוצאה.

מדוע דווקא ניקוטינאמיד?

ניקוטינאמיד, המכונה גם ניאצינאמיד, הוא אחת הצורות של ויטמין B3 ומשמש חומר מוצא לייצור +NAD, מולקולה החיונית להפקת אנרגיה בתאים ולתהליכי תיקון תאיים. מחקרים קודמים הצביעו על האפשרות שפגיעה במטבוליזם האנרגטי של תאי הרשתית ממלאת תפקיד בהתפתחות גלאוקומה, וכי ניקוטינאמיד עשוי לסייע בהגנה על תאי העצב ברשתית. עם זאת, המנגנון האפשרי עדיין נחקר.

חשוב גם להבחין בין ניקוטינאמיד לבין חומצה ניקוטינית, המכונה לעיתים ניאצין. שתיהן צורות של ויטמין B3, אך השפעותיהן ותופעות הלוואי שלהן אינן זהות.

מה ידוע על המינון והבטיחות?

המחקר הנוכחי לא בחן מינון מסוים של ניקוטינאמיד. הוא התבסס על תיעוד השימוש בתוסף ברשומות רפואיות, ואילו המינון, הרכב התכשיר, משך הנטילה וההיענות לא היו אחידים. לכן, אף שהמחקר מצא קשר משמעותי בין השימוש בניקוטינאמיד לבין סיכון נמוך יותר לגלאוקומה, הוא אינו מאפשר לקבוע איזה מינון עשוי להיות יעיל.

במחקרים קליניים קודמים בגלאוקומה נבדקו מינונים שנעו בין 1 ל-3 גרם ביום. במחקר אקראי שפורסם ב-2020 קיבלו המשתתפים 1.5 גרם ניקוטינאמיד ביום במשך שישה שבועות, ולאחר מכן 3 גרם ביום במשך שישה שבועות נוספים. במחקר אקראי נוסף ניתנו מינונים של 1 עד 3 גרם ביום בשילוב פירובט. במחקרים הקצרים הללו הטיפול נסבל בדרך כלל היטב ולא דווח על אירועים חמורים.

סקירה שפורסמה ב-2025 מצאה כי לניקוטינאמיד פרופיל בטיחות טוב יחסית, וכי תופעות לוואי אינן שכיחות בקרב אנשים בריאים, גם במינונים גבוהים.

עם זאת, בשני ניסויים בגלאוקומה תועד מקרה אחד של פגיעה כבדית בכל ניסוי, בקרב משתתפים שקיבלו 3 גרם ביום. בקרב אנשים עם פגיעה בתפקוד הכליות, ובמיוחד מטופלי דיאליזה, תועדו תופעות לוואי גם במינונים נמוכים יותר, ובהן ירידה במספר טסיות הדם.

לפיכך, הממצאים החדשים מחזקים את ההצדקה לבחון את הניקוטינאמיד כאמצעי אפשרי להגנה על עצב הראייה, אך עדיין נותר לברר מהו המינון האפקטיבי, מהי משמעותו של שימוש ממושך, ואילו מטופלים עשויים להפיק ממנו את התועלת הרבה ביותר.